ספר של הצ׳אט

בבוקר אחד בשכונת רימון, אורי ומיקה יצאו לבית הספר וראו משהו מוזר בשמיים. השמש הייתה קצת מטושטשת, כאילו יש עליה וילון דק. אורי שאל: "מיקה, למה השמש נראית ככה?" ומיקה משכה בכתפיים.

בכיתה נכנסה המורה גל עם כדור כחול גדול. "היום נדבר על האוויר מסביב לכדור הארץ," היא אמרה. "השכבה הזאת נקראת אטמוספרה, והיא שומרת עלינו כמו שמיכה ענקית!"

גל סובבה את הכדור והראתה עננים קטנים מצמר גפן. "כאן יש גזים שקופים, כמו חמצן שאנחנו נושמים," הסבירה. "אבל יש גם גזים אחרים שנקראים גזי חממה, שעוזרים לשמור על החום של כדור הארץ."

"זה טוב?" שאל יואב. גל חייכה: "כן, אבל רק אם יש מהם כמות מתאימה. כשיש יותר מדי, כדור הארץ מתחמם יותר מדי, וזה נקרא התחממות גלובלית."

גל הדליקה פנס והאירה על הכדור. היא כיסתה חלק ממנו בשכבה שקופה של ניילון. "תדמיינו שהניילון הזה הוא עוד ועוד גזי חממה," אמרה. "ככה יותר מדי חום נתקע, כמו חממה של צמחים."

"מאיפה באים כל הגזים האלה?" שאלה מיקה. גל ציירה על הלוח מכוניות, מפעלים ואפילו מדורות. "כששורפים דלק במכוניות ובמפעלים, יוצאים גזים שעולים לשמיים ומוסיפים לשמיכה הזו."

בלילה, אורי הסתכל מהחלון וחשב על כדור הארץ. הוא דמיין את הפלנטה כמו ילד עם מעיל עבה מדי בקיץ. "זה בטח לא נוח לו," לחש לעצמו.

למחרת גל ביקשה מכל תלמיד לחשוב על דרך לעזור לכדור הארץ. מיקה הציעה לבוא לבית הספר בהליכה במקום ברכב. יואב הציע לכבות אורות כשלא צריך, ואורי החליט לשתול עץ בגינה עם אבא שלו.

בסוף היום גל אמרה: "כשאנחנו חוסכים בחשמל וממעטים בנסיעה ברכב, אנחנו עוזרים לצמצם את גזי החממה." הילדים הרימו ידיים והבטיחו לנסות. הם יצאו מהכיתה, מרגישים קטנים, אבל חשובים מאוד בשביל כדור הארץ הגדול שלהם.