ספר של הצ׳אט

בבוקר שמשי אחד, נועה ואיתי יצאו מהבית לגן עם בקבוקי מים בתיק. אמא קראה אחריהם: 'אל תשכחו לשתות, במיוחד כשחם בחוץ!' הם הנהנו, אבל מיד התחילו לדבר על משחק הכדור החדש בגן.

בגן, הגננת רוני הוציאה את כולם לחצר. הם רצו, קפצו ורדפו אחרי הכדור.

אחרי כמה זמן, נועה הרגישה שהראש שלה קצת כבד, אבל חשבה: 'לא נורא, אני אשתה אחר כך'. פתאום איתי עצר. 'רוני, אני מרגיש מסוחרר, והפה שלי יבש', הוא אמר.

רוני ניגשה אליו מהר ונתנה לו לשבת בצל. 'אני חושבת שאתה קצת מיובש', הסבירה. 'מה זה מיובש?' שאלה נועה בדאגה והתיישבה לידו.

רוני חייכה בעדינות: 'כשאנחנו מזיעים ורצים, הגוף מאבד מים. אם לא שותים מספיק, הגוף מרגיש חלש ועייף'. רוני הראתה להם בקבוק מים גדול.

'הגוף שלנו כמו צמח', אמרה. 'כמו שהעציץ בגן קמל בלי מים, ככה גם אנחנו מרגישים רע בלי לשתות'. היא ביקשה מכל הילדים לשתות כמה לגימות.

נועה הרגישה איך הגוף שלה מתקרר מעט אחרי ששתתה. 'אז כדאי לשתות גם כשלא ממש צמאים?' שאלה. 'בדיוק', ענתה רוני.

'אני מרגיש יותר טוב!' אמר. רוני הסבירה: 'מים עוזרים לדם לזרום, למוח לחשוב טוב, והם אפילו עוזרים לנו להיות מרוכזים במשחקים'.

בסוף היום, נועה ואיתי חזרו הביתה. 'אמא', קראה נועה, 'היום למדנו שהגוף שלנו כמו צמח וצריך מים כדי להיות שמח!'.

אמא חייכה והניחה על השולחן קנקן מים גדול לכולם.

בערב, לפני השינה, נועה מילאה בקבוק מים קטן ושמה ליד המיטה. 'מחר אני אזכור לשתות בזמן, לא רק כשכבר כואב לי הראש', לחשה.

היא נרדמה בחיוך, מרגישה שהיא שומרת טוב יותר על הגוף שלה.