ספר של הצ׳אט

קשת של ראיון

בממלכה הקסומה ארמון, מאחורי עננים נוצצים ונהרות של אור, גרו ילדים אמיצים בשם דוד, מיכל ומיקה. הם אהבו לגלות סודות, אבל תמיד שמרו על לב טוב.

יום אחד הם מצאו שער קטן מכוסה קיסוס זהוב. על השער היה כתוב בלחש: "הפיה והחד קרן לא ראו אף פעם כשת..." והמשפט נגמר באמצע.

אולי זה חידה! אמרה מיכל, ודוד הנהן. מיקה שלפה מחברת וכתבה: "צריך להשלים את המשפט כדי שהשער ייפתח."

השער נפתח בחריקה עדינה, והם נכנסו ליער שמריח מסוכריות לימון.

שם הם ראו נצנוץ כחול בין העלים—זומשין, פיה קטנה עם כנפיים כמו זכוכית צבעונית.

"שלום," לחשה זומשין, "אני מחפשת את חד קרן, אבל אנחנו אף פעם לא נפגשנו." היא נראתה קצת מודאגת, כאילו פחדה לטעות בדרך.

באותו רגע נשמע רחש בפרחים, וחד קרן יצא לאט, עם רעמה לבנה ועיניים טובות.

"גם אני חיפשתי אותך, זומשין."

דוד חייך: "אז המשפט היה צריך להיות: 'הפיה והחד קרן לא ראו אף פעם כשתהיה להם הזדמנות להקשיב אחד לשני.'"

מיכל הוסיפה: "כי לפעמים רק שיחה פותחת שערים."

זומשין פרשה כנפיים ונחתה על אפו של חד קרן, והוא צחק צחוק פעמוני.

מיכל כתבה. בארמון הקסם יש שלום.

כשיש שלום יש שמחה