HE56–8תצוגה מקדימה של הסיפור
המסע לתאילנד
משפחת גילו נחתה בצ'יאנג מאי שבתאילנד, אחרי טיסה ארוכה מישראל. תמר הצמידה את האף לחלון המונית וראתה טוק־טוקים צבעוניים, דוכני מנגו, והמון עציצים ירוקים.
בבוקר פגשה אותם נוק, המדריכה המקומית, בשוק הקטן ליד המלון. היא לימדה אותם להגיד "סוואדי קה" ולקנות בננה מתוקה בלי להתבלבל בעודף.
איתי קיבל מנוק פנס נייר כתום, כדי לתלות בערב בחצר המלון. הוא שמר עליו חזק, אבל ברגע שהתחיל גשם חמים, הפנס נעלם מתחת לשולחן של דוכן האורז. "לא נורא," אמר אבא אמיר, "נהיה בלשים." תמר מצאה טיפת צבע כתומה על הרצפה, ואמא יעל שמה לב לחתול קטן שדחף משהו עגול מתחת לספסל. כולם התכופפו יחד, ושם חיכה הפנס, קצת מקומט אבל שלם. נוק צחקה ואמרה שהחתול כנראה רצה גם הוא חגיגה.
בערב תלו את הפנס בחצר, ליד פרחים וריח של קוקוס. איתי אמר, "בתאילנד אפילו אבידות יוצאות להרפתקה," ותמר הוסיפה, "במיוחד כשמחפשים ביחד."







