HE46–8תצוגה מקדימה של הסיפור
המסע לסבתא
עדן הלכה אחר הצהריים לסבתא רחל, שגרה שלושה רחובות מהבית שלה בגבעתיים. בתיק הצהוב שלה היו ציור, בקבוק מים ועוגיית שוקולד אחת שנשמרה במיוחד.
בפינת הרחוב, ליד עץ הפיקוס הגדול, היא שמעה יללה רכה. עדן הסתכלה למעלה וראתה חתול ענק, גדול כמעט כמו ספסל, יושב על הגדר וממצמץ בעיניים ירוקות. "שלום," אמרה עדן בזהירות, "אתה חתול או כרית שהתחפשה?" החתול גרגר בקול עמוק ואמר, "אני מיצי, ואני קצת הלכתי לאיבוד." עדן לא ברחה, כי מיצי נראה עצוב ולא מפחיד. היא נתנה לו להריח את העוגייה, והוא חייך ואמר שהוא מחפש את הבית עם העציצים הכחולים.
"זה הבית של סבתא רחל!" קראה עדן בשמחה. מיצי הלך לצידה בעדינות, וכל פעם שעברו ליד ילד עם קורקינט, הוא הזיז את הזנב כדי לא להפיל שום דבר. כשסבתא רחל פתחה את הדלת, היא צחקה מרוב הפתעה. "מיצי! שוב יצאת לטיול בלי להגיד?" היא חיבקה את החתול הענק ונתנה לעדן נשיקה.
עדן הבינה שלפעמים בדרך רגילה לגמרי מחכה הרפתקה גדולה. אחר כך שלושתם ישבו במרפסת, אכלו עוגיות, ומיצי נרדם כמו שטיח רך בשמש.
