HE66–8תצוגה מקדימה של הסיפור
הנקמה המתוקה
בכפר קטן ליד שדות ירוקים גרה נועה. ערב אחד פרצה שרפה גדולה, וכל האנשים רצו להציל זה את זה. נועה איבדה את הדרך ונשארה לבדה.
היא הלכה יום שלם בין שבילים ואבנים. אז הגיע סוחר בשם דורון, חייך חיוך לא נעים, ולקח אותה בעגלה שלו. הוא אמר לה שתעבוד בארמון, ולא שאל אם היא מסכימה.
בארמון קיבל אותה המלך איתן, שחשב שדורון מצא ילדה שצריכה בית. הוא נתן לנועה חדר קטן ואמר שתעזור לנסיכה מיקה. אבל מיקה ציוותה עליה, לקחה לה את הצעיף, וצחקה כשנועה בכתה.
נועה לא שכחה מי היא. בכל לילה היא כתבה על פיסות נייר: “אני נועה מהכפר. מגיע לי להיות חופשייה.” אחרי זמן רב היא מצאה שער פתוח וברחה אל השדות. נועה חזרה אל הכפר, שכבר נבנה מחדש. היא סיפרה לכולם מה קרה, וגם למלך איתן שהגיע לבדוק. המלך כעס על דורון, ושלח אותו למשפט. מיקה הורידה את הכתר הכחול ולחשה: “סליחה.” היא עזרה לנועה לשתול עצים חדשים בכפר. ונועה ידעה: הקול שלה חזק יותר מכל כתר.







