HE56–8תצוגה מקדימה של הסיפור
הלבבות בחדר 12
ספיר ותמר גרו יחד בחדר 12 בפנימייה של המכללה. לספיר היו מדפים מסודרים, ולתמר היו פתקים צבעוניים על כל הקיר.
בהתחלה הן כמעט לא דיברו. ספיר התביישה להגיד שתמר מצחיקה אותה, ותמר התביישה להגיד שהיא מחכה לשמוע את הצחוק של ספיר.
יום אחד ירד גשם חזק, והחשמל בחדר כבה לרגע. תמר הדליקה פנס בטלפון, וספיר הוציאה עוגיות שאמא שלה שלחה. הן ישבו על השטיח, אכלו עוגיות, וסיפרו אחת לשנייה דברים קטנים. ספיר סיפרה שהיא מפחדת לשיר ליד אנשים, ותמר סיפרה שהיא מתגעגעת לכלב שלה.
מאז הן התחילו ללכת יחד לארוחת ערב. הן שמרו זו לזו מקום, למדו יחד למבחנים, וצחקו בשקט כשמישהו שר במסדרון. לאט לאט, הבושה נעשתה קטנה יותר. ערב אחד תמר אמרה, 'כשאני איתך, הלב שלי רגוע ושמח.' ספיר חייכה ואמרה, 'גם שלי. אני חושבת שאני אוהבת אותך.' תמר נתנה לה יד, בעדינות. בחדר 12 היה אור קטן, אבל לשתיהן הוא הרגיש כמו שמש גדולה.
