HE116–8תצוגה מקדימה של הסיפור
שמעון הצדיק
בירושלים, בבית המקדש השני, חי שמעון הצדיק. הוא היה כהן גדול, ודיבר עם כל אדם בנחת ובחיוך. בימיו סיפרו האנשים על פלאים במקדש. הנר המערבי במנורה דלק ולא כבה, ולחם הפנים הספיק לכולם והשביע אפילו חתיכה קטנה.
יום אחד הגיעה שמועה מפחידה. אלכסנדר מוקדון, מלך גדול מארץ רחוקה, כבש מקומות רבים והתקרב לירושלים עם חייליו. אנשים חששו מאוד. הם אמרו, "מה יהיה עם המקדש שלנו?" שמעון הצדיק שמע, לבש את בגדי הכהן, ויצא לקראת המלך בשקט ובאומץ.
עם אור הבוקר נפגשו שתי הקבוצות בדרך לירושלים. אלכסנדר ראה את שמעון הצדיק, ירד מסוסו, והשתחווה לפניו. שרי המלך נדהמו. "אדוננו המלך," שאלו, "מדוע אתה משתחווה לאיש הזה?" אלכסנדר הביט בהם ואמר, "בכל מלחמה קשה ראיתי דמות של האיש הזה לפניי. כשהדמות הופיעה, ידעתי שאנצח. עכשיו אני מבין שזה הוא."
שמעון הצדיק בירך את המלך לשלום. אלכסנדר החליט לכבד את ירושלים ואת המקדש, ולא לפגוע בהם. באותו יום נשמו האנשים לרווחה. הם למדו שלפעמים אומץ שקט, פנים טובות ואמונה חזקה יכולים להאיר יותר מכל חרב.
