דרגון קנלוני

דרגון קנלוני

בים הקנלונים, הים היחיד בעולם שמימיו רותחים מריח פסטה, גר דרקון איום ונורא בשם **דרגון קנלוני**. הוא לא היה דרקון רגיל – גופו היה עשוי מאדי מים מלוחים ורוטב עגבניות, וקשקשיו נראו כמו פסטה מסולסלת. כל פעם שכעס, הים התחיל לבעבע כמו סיר ענק על אש גבוהה.

דרגון קנלוני היה אכזרי. הוא אהב להפחיד את כל הדגים: “מי שיתקרב לסיר שלי – אעשה ממנו מרק דגים!” היה שואג, והגלים היו קופצים מפחד.

אבל יום אחד, משהו מוזר קרה. באמצע ים הקנלונים הופיע ענן ירקרק ומנצנץ. מהענן יצאה בועת אור שהתפוצצה בשקט, ומתוכה עלה דרקון נוסף – זוהר, ירוק ומבהיק. זה היה **דרקון רדיואקטיבי**.

“מי את/ה שמעז/ה להפריע לים שלי?” שאג דרגון קנלוני, והפסטה במים התחילה לרתוח חזק יותר.

“אני דרקון רדיואקטיבי,” אמר הירוק בקול עמוק, “באתי להגן על הים. הקרינה שלי מנקה רעלים, ואני לא אתן לך להפחיד עוד יצור אחד.”

דרגון קנלוני צחק צחוק רותח. “להגן? זה הים שלי! אני הוא הרוטב הראשי כאן!” הוא ירק סילון של מים רותחים עם אטריות מתפתלות לעבר הדרקון הירוק.

אבל הדרקון הרדיואקטיבי פתח את כנפיו, והן זהרו באור ירקרק חזק. סביבו נוצר מגן שקוף, וכל אטריות הפסטה נמסו עליו ונעלמו, כאילו נשאבו לאור.

הקרב התעצם. דרגון קנלוני הקים גלי רתיחה ענקיים, והים געש. הדרקון הרדיואקטיבי הגיב בקרני אור שצבעו את המים בירוק זוהר. איפה שהאור נגע – הים נרגע, והפך צלול כמו מים קרים.

לאט לאט, דרגון קנלוני הרגיש שמשהו קורה לו. האכזריות שלו החלה להתמוסס, כמו פסטה שמתבשלת יותר מדי. “מה אתה עושה לי?” נהם.

“אני מנקה את הלב שלך מרעלים,” ענה הדרקון הרדיואקטיבי בשקט. “אתה לא באמת חייב להיות אכזרי.”

הים הפסיק לרתוח. הפסטה שקעה לתחתית, והמים נעשו חמימים ונעימים, לא רותחים. קשקשיו של דרגון קנלוני שינו צבע – מרוטב אדום זועם לצבע זהוב-כתום רגוע.

“אולי…” מלמל דרגון קנלוני, “אולי אפשר להכין כאן מרק פסטה לכולם… ולאכול ביחד במקום להפחיד?”

הדרקון הרדיואקטיבי חייך, ואורו נרגע. מאותו יום, ים הקנלונים הפך לים הכי טעים ובטוח בעולם. ודרגון קנלוני? הוא הפך לשף של הים – עדיין גדול, עדיין חזק, אבל כבר לא אכזרי.

ד

דרגון קנלוני