HE36–8תצוגה מקדימה של הסיפור
אחים זה לנצח
נועה ואיתי היו אחים, אבל לא ממש צוות. נועה אמרה שאיתי נוגע לה בדברים, ואיתי אמר שנועה תמיד מחליטה הכול.
אחר הצהריים הם ירדו לגינת השכונה עם עפיפון צבעוני. נועה רצתה להחזיק בחוט, איתי משך גם הוא, והעפיפון ברח מעל העצים.
הם רצו אחריו עד קצה הגינה, ליד שורת שיחים גבוהה. שם הם מצאו את העפיפון תקוע על ענף, אבל גם גילו שביל צר שלא הכירו. "אני יודעת איך לחזור," אמרה נועה בביטחון, אבל אחרי כמה פניות הכול נראה דומה. איתי שם לב לספסל עם ציור של חתול ואמר, "עברנו פה קודם. צריך לסמן את הדרך."
נועה שתקה רגע, ואז תלשה עלה גדול והניחה אותו על השביל. איתי אסף אבנים קטנות, ושניהם בנו סימנים עד שהגיעו בחזרה לעץ עם העפיפון. הענף היה גבוה מדי. נועה עלתה על אבן, ואיתי החזיק לה את היד חזק. ביחד הם שחררו את העפיפון בלי לקרוע אותו. כשחזרו לדשא, הם פרשו שמיכה כמו אוהל קטן מתחת לשקמה. נועה נתנה לאיתי להחזיק בחוט ראשון. איתי חייך ואמר, "את קובעת טוב כשאת מקשיבה." נועה צחקה ואמרה, "ואתה מעצבן פחות כשאתה בצוות שלי."
