ספר

ספר

דוד, מיקה וגל יצאו לטיול עמוק אל תוך היער הקסום מאחורי השכונה שלהם. הם קראו למקום הזה "היער של הסודות", כי כל פעם שמישהו נכנס אליו, קרה משהו מוזר ומיוחד.

בדרך הם ראו עצים זוהרים בצבע כחול, ופרחים ששרו בלחש כשעברו לידם. מיקה עצרה ואמרה, "שמעתם? הם ממש לוחשים מילים בעברית!" אבל כשניסו להקשיב שוב, הכול נהיה שקט.

פתאום נשמע רעש כמו נפנוף ענק של מפוח. הילדים הסתתרו מאחורי שיח גבוה, וראו דרקון ירוק–כסוף מתכופף לשתות מבריכת מים נוצצת. העיניים שלו היו גדולות וזהובות, אבל נראו עצובות.

גל לחש, "בואו נברח!" אך דוד עצר אותו. "חכו, הוא נראה יותר עצוב מאשר מסוכן." מיקה הנהנה והוציאה בשקט מחברת מהתיק, כאילו תכננה כבר מזמן לפגוש יצור אגדי.

הדרקון הרים את הראש וראה אותם. במקום לשאוג, הוא נאנח עמוק ואמר בקול נמוך, "אל תברחו. אני נורי, הדרקון השומר על היער הקסום." הילדים קפאו במקום כשהבינו שהוא מדבר בשפה שלהם.

"למה אתה עצוב?" שאלה מיקה ברוגע. נורי הביט בעצים הזוהרים ואמר, "הקסם ביער נעלם לאט לאט. רק מי שמוכן לצאת אל נסיחה, למסע אל הלב של היער, יכול להציל אותו."

"אל נסיחה?" חזר דוד. "כן," הסביר נורי, "זה מסע בלי מפה, שבו לומדים לא לפחד ממה שלא מכירים." הוא הוסיף שהיער בודק רק את מי שבא עם לב טוב וסקרן.

שלושת החברים החליפו מבטים. "אנחנו מוכנים," אמרה מיקה בביטחון. גל נשם עמוק, "אם נהיה ביחד, אני לא מפחד."

נורי חייך, וקצה זנבו הזוהר נגע קלות באדמה. שביל של אורות קטנים הופיע בין העצים. "בואו," אמר הדרקון, "היער מחכה לכם." וכך התחיל אל נסיחה שלהם ביער הקסום, שסופו עוד לא נכתב.