HE510–12תצוגה מקדימה של הסיפור
ילד הכדורגל
יונתן היה ילד בן 12 שאהב כדורגל יותר מכל דבר אחר בעולם. כל יום אחרי בית הספר הוא היה רץ לפארק השכונתי ומתאמן לבד, מתרגל כדרורים, בעיטות וסנטרות. החלום שלו היה לשחק בקבוצה אמיתית, אבל אף אחד לא נתן לו הזדמנות.
יום אחד, בזמן שיונתן תרגל בפארק, עבר משם דני, מאמן של קבוצת הנוער "מכבי השכונה". דני עצר לרגע וראה את יונתן מבצע תרגילים מדויקים ומרשימים. "היי, ילד!" קרא המאמן, "רוצה לבוא לאימון עם הקבוצה שלי מחר?"
יונתן לא האמין למשמע אוזניו. הוא הגיע לאימון הראשון עם פרפרים בבטן, אבל ברגע שנגע בכדור, הכל זרם לו טבעי. הוא העביר מסירות מדויקות, התחמק ממגינים בקלות, וכבש שער אחרי שער.
נועה, אחת השחקניות הטובות בקבוצה, ניגשה אליו בסוף האימון וחייכה: "וואו, אתה ממש טוב!"
דני החליט לקחת את יונתן לקבוצה באופן קבוע. שבועות חלפו, ויונתן השתפר בקצב מדהים. הוא למד לשחק בצוות, להקשיב להוראות המאמן, ולתמוך בחברים שלו במגרש. כל משחק הוא היה יותר בטוח ויותר מיומן.
באליפות השנתית של השכונה, יונתן כבש את שער הניצחון ברגע האחרון. הקהל קפץ מהמקומות, החברים בקבוצה הרימו אותו על הכתפיים, ונועה צעקה: "אתה כוכב!" דני ליטף לו את הראש ואמר: "ידעתי שיש בך משהו מיוחד מהרגע הראשון."
באותו ערב, יונתן ישב עם המדליה על הצוואר וחשב על הדרך שעבר. הוא הבין שלפעמים כל מה שצריך זה אדם אחד שיאמין בך ויתן לך הזדמנות.
עכשיו, כשהוא מגיע לאימונים, הוא רואה ילדים אחרים מתאמנים לבד בפארק. הוא תמיד עוצר לדבר איתם, לעודד אותם, ולהזמין אותם לנסות את מזלם בקבוצה.
