HEתצוגה מקדימה של הסיפור
ai book
בעיירה קטנה בין הרים ירוקים הייתה כיכר שוק שמחה וצבעונית. בכל בוקר ילדים רצו שם בין הדוכנים, וריח לחם טרי התפשט באוויר.
באחת הפינות ישב תמיד איש זקן עם זקן לבן וארוך. קראו לו שלמה, והוא לבש גלימה סגולה ומגבעת משונה, כמו מתוך סיפור אגדה.
הילדים בעיירה לחשו שהוא מכשף זקן, אבל אף אחד לא ידע אם זה נכון. מיקה, גל ואומר החליטו לגלות את האמת.
יום אחד ניגשו אליו בזהירות. "שלום," אמרה מיקה, "אתה באמת מכשף?" עיניו של שלמה נצנצו בחיוך שקט.
"אולי כן ואולי לא," אמר הזקן. "אבל כל מכשף צריך קודם חברים אמיצים." הילדים הביטו זה בזה והנהנו.
שלמה הוציא מכיסו אבן כחולה קטנה כמו טיפה מהים. "אם תאמינו בקסם של טוב לב, האבן תאיר," הסביר.
גל אחז באבן ולחש: "הלוואי שלרוני השכנה תהיה היום פחות בדידות." לפתע האבן הבהבה באור רך.
"זה היה קסם?" שאל אומר בפה פתוח. שלמה צחק ואמר: "זה הכוח של מחשבה טובה." הילדים הרגישו חמימות בלב.
למחרת ראו את רוני יושבת בכיכר, מוקפת בילדים חדשים שבאו לשחק איתה. היא חייכה חיוך גדול שלא ראו מזמן.
מיקה, גל ואומר רצו לשוק לספר לשלמה. אבל במקומו הייתה רק מגבעת הסגולה והאבן הכחולה מונחת עליה.
על פתק קטן היה כתוב: "המכשפים האמיתיים – זה אתם. תמשיכו לעשות טוב, והקסם לא ייגמר."
מאותו יום הילדים בעיירה הקטנה התחילו לחפש בכל יום למי אפשר לעזור. וכששאלו אותם אם באמת היה מכשף זקן, הם רק חייכו ואמרו: "הקסם הכי גדול קורה בלב."
