האלף

האלף

בוקר אחד מיכל התעוררה ושמעה דגדוגים מוזרים ליד המדף בסלון. היא קראה לדוד, ושניהם התקרבו בשקט, כמו בלשים קטנים.

פתאום קפץ משם אלף זעיר עם כובע ירוק ונעליים מצחיקות. “אני תום האלף,” הוא לחש, “ואיבדתי את מפת הבית הקסומה שלי!”

מיכל ודוד חיפשו בכל הבית: מתחת לספה, ליד קערת הכלב, ובין הספרים. תום לימד אותם טריק: להקשיב לקולות של חפצים—הכרית אמרה “פה!”, והשעון תקתק “קרוב!”

בסוף מצאו את המפה מקופלת בתוך קופסת העוגיות. תום חייך, פיזר אבקת ניצנוץ, והעוגיות הפכו ללבבות קטנים.

לפני שנעלם, הוא אמר: “בבית, כשמחפשים יחד, הקסם כבר נמצא.” מיכל ודוד צחקו, ונופפו לשלום.