HE289–11תצוגה מקדימה של הסיפור
רקע דכעמדעימעדימדכ
בבוקר חורפי בירושלים, מיקה ירדה לחצר עם תיק בית הספר. האוויר היה קר, והאף שלה נהיה אדום כמו עגבנייה קטנה.
ליד תיבות הדואר היא שמעה יללה דקה. מאחורי העציץ ישב חתול כתום ורעד. ״שלום, קטן,״ לחשה מיקה, ״גם לך קר?״
החתול הביט בה בעיניים ירוקות ולא ברח. מיקה הוציאה מהתיק צעיף צהוב שסבתא סרגה לה. היא עטפה אותו בעדינות סביב החתול.
בדיוק אז יצא השכן יוסי מהכניסה. ״זה ג׳ינג׳י,״ הוא אמר בחיוך. ״הוא גר בחצר, אבל בלילות קרים הוא מחפש פינה חמה.״ מיקה חשבה רגע ואז רצה להביא קופסת נעליים ישנה מהלובי. יוסי שם בפנים מגבת נקייה. יחד הם הניחו את הקופסה מתחת לספסל, במקום יבש. ג׳ינג׳י נכנס פנימה, התכרבל, והשמיע גרגור קטן. מיקה חייכה כל הדרך לבית הספר. באותו יום היא גילתה שחום לא בא רק ממעיל, אלא גם מלב שמוכן לעזור.
