HEתצוגה מקדימה של הסיפור
היער האפל
בקצה העיר הקטנה עמד יער ענק, שכולם קראו לו "היער האפל". המבוגרים אמרו לילדים לא להתקרב לשם, וסיפרו סיפורים מפחידים על חיות מסוכנות ורוחות מוזרות.
תמי, ילדה בת אחת־עשרה עם צמה ארוכה ועיניים סקרניות, שמעה את הסיפורים שוב ושוב. במקום לפחד, היא הרגישה שהלב שלה נדלק מסקרנות ורצון לגלות מה באמת מסתתר שם.
יום אחד, אחרי בית הספר, היא נפגשה עם החברים שלה – דוד, מיקה וגל – ליד המכולת. הם ישבו על המדרגות ודיברו על כל מה שאסור לעשות.
בבוקר שישי היא ארזה תיק קטן: פנס, בקבוק מים, סנדוויץ', מחברת ועיפרון.
בתוך היער האפל העצים היו גבוהים וצפופים, והאור בקושי חדר דרך העלים.
פתאום, מאחורי שיח גדול, הופיעה דמות עצומה. זה היה אריה ענק, עם רעמה כהה ועיניים זהובות, והוא הביט בה בלי למצמץ.
האריה התקרב עוד צעד, והאדמה רעדה מתחת לרגליו.
הוא הניח אותה בתוך מערה גדולה, מוארת באור רך שחדר דרך סדק בתקרה.
תמי נרתעה אחורה, ליבה דופק בחוזקה.
היא התחילה לרשום במחברת, מתארת את היער, את המערה, את הציורים ואת 'הטורף' כפי שהוא באמת.
הם יצאו מהמערה יחד. תמי הלכה ליד כפת הרגל הענקית של האריה, מרגישה פתאום בטוחה יותר מאי פעם.
כשהגיעו לשער הברזל, תמי הסתובבה אליו. "אני אחזור," הבטיחה. "לא לבד, אלא עם מי שמוכן להקשיב."







