קולות בראש

קולות בראש

כתב: יצחק בליץ

מכירים את ההרגשה שיש לכם קולות בראש? קולות שמשכנעים אותך לעשות דברים? אני סובל מקולות בראש מאז שאני קטן. הקולות האלה לא עזרו לי בחיים. בבית הספר, בבית וסתם ברחובות תמיד אני מביך את עצמי. אני יובל, בן ה12 שגר בלאס ווגאס. הורי עשירים מאוד, אבל בכול זאת לא הצליחו לעזור לי. כל יום אני מגיע לבית ספר ומיד נתקף קולות: 'תפריע בשיעור...תקלל מישהו...תרביץ...'. כך עובר יום אחרי יום אחרי יום. כל הזמן אני נענש. מספר הפעמים שאני נענשתי לא מתקרב למספר הרופאים שניסו לעזור לי, וכולם אמרו את אותו הדבר: "ניסינו ולא הצלחנו. נקווה לטוב ביותר". משפט זה היה מה ששמעתי כל הזמן. אבל הורי חשבו אחרת. הם חשבו שכדאי שאני אפטר מהקולות אחת ולתמיד, הם יצטרכו להקדיש את כל זמנם לנסות להרגיע ולעצור את הקולות בראש שלי. בסוף הכל השתנה ביום ראשון בהיר אחד, שבו מתחיל סיפורנו. אני התעוררתי כמו כל בוקר לקולה של אימי."בוקר טוב יובל," היא אמרה,"אם לא תקום עכשיו תאחר לבית ספר." פקחתי עיניים ומייד קול התעורר בראשי.

1

'למה לקום? אתה עייף, לא?', אמר הקול, 'אני אומר לך, אל תקום'. הקשבתי לקול ולא קמתי. "יובל קום", אמרה לי אימי שוב,"אני לא רוצה להעיר אותך בכוח". לא היית לי ברירה, וקמתי ביאוש מהמיטה. אבי קידם את פני בשלום כשירדתי לארוחת בוקר, התיישבתי בשולחן והתחלתי לאכול את החביתה שלי. כשהגעתי לתחנה מיד קיבלתי קבלת פנים שונה מזו שאבי נתן לי. ברגע שנכנסתי לתחנה כל מי שישב שם מיד קפץ על רגליו ויצא מהתחנה. זה לא הפריע לי. אני רגיל לזה.'לפחות יש לי יותר מקום לעצמי', חשבתי. ישבתי לבד בהסעה והמשכתי להקשיב לקולות בראש שלי רבים. בכיתה יש לי שולחן פרטי בפינת החדר, שם כל השיעור אני יושב ומדבר עם עצמי."יובל, אתה מקשיב?". הקול של המורה החזיר אותי למציאות. למרות הקולות בראש שלי, אני למדן שוקד. לפעמים, רק לפעמים קשה לי להתרכז. "אם לא שמעת אותי," אמרה המורה,"אני אגיד שוב. אנחנו בעמוד 176, שאלה 5. '2.5 כפול 3'. יובל, אתה רוצה לענות?". "כן",אמרתי, "התשובה היא 7.5". "נכון מאוד!" קראה המורה, והמשיכה בשיעור.

2

בארוחת ערב אמא שלי נראתה שמחה באופן בלתי רגיל למצב הנוכחי."למה את כל כך שמחה?", שאל אבא שלי כשפתח את העיתון והחל לקרוא. "מצאתי רופא לעזור ליובל!", אמרה אמא שלי בהתרגשות. כמעט נחנקתי על השניצל שלי,"הוא מומחה בקולות בראש! יש לנו פגישה מחר ב-10:00!". "אני לא מאמין!", אמר אבי חנוק מדמעות,"זה פשוט נפלא!". אבל לא הקשבתי. הלב שלי פעם במהירות. 'סוף סוף אני אפטר מהקולות', חשבתי,'סוף כל סוף אני יוכל ללמוד, לחיות כמו כל אדם'. וכמו שאמא שלי אמרה למחרת בבוקר יצאנו לרופא, שלשמחתי ולשמחת אימא שלי היה ממש רגיש כלפי. בסוף, אחרי שנה של עבודה קשה,עבודה קשה כגון:שיעורי הרגעה עצמית, חוגים חברתיים ועוד,(ואני לא אסתיר שהיו זמנים קשים),אני סוף סוף נפטרתי מהקולות בראשי אחת ולתמיד.

הסוף

3

זהו סיפור על ילד בשם יואב שהקולות בראשו מציקים לו מאוד. האם יצליח יואב לגבור על הקולות הללו? האם הוא יצליח למצוא רופא שיכול לעזור לו? קראו את סיפורו של יואב, קריאה מהנה.

קולות בראש