מלחמת החרב

מלחמת החרב

פעם, בממלכה קסומה מלאה בנהרות נוצצים והרים גבוהים, חי דרקון סקרן בשם אש (אש). לאש היו קשקשים שנצנצו כמו אמרלדים ועיניים שנצצו בתדהמה. הוא אהב לחקור כל פינה בממלכה, תמיד מחפש הרפתקאות חדשות.

בוקר שמשי אחד, אש עף מעל יער הלחישה, מקום שבו העצים נראו כאילו חולקים סודות עם הרוח. כשהחליק בשמיים, הבחין במשהו יוצא דופן מנצנץ מתחת לכיסוי העצים. מסוקרן, אש צנח למטה כדי לבדוק. בין שורשי עץ אלון עתיק הייתה חרב, להבה נוצצת באור מסתורי.

"זה מדהים!" אש קרא, סקרנותו התעוררה. הוא הרים בעדינות את החרב עם טפריו ובחן אותה מקרוב. החרב הייתה שונה מכל מה שראה אי פעם, מעוטרת בגילופים וסמלים מורכבים שנראו כאילו רוקדים באור השמש.

בדיוק אז, פיית הפלאים (פיית הפלאים), פיה סקרנית עם כנפיים שנצצו כיהלומים, חלפה לידו. "או, אש, מה מצאת?" שאלה, קולה מצלצל כמו פעמונים קטנים.

"זו חרב, אבל לא סתם חרב," השיב אש. "אני חושב שזה קסום!"

עיניו של פאית הפלאים התרחבו מהתרגשות. "עלינו להראות זאת למלך (המלך), הענק שחי בהר הרעם. אולי הוא יודע יותר על זה!"

יחד, אש ופאית הפלאעים טסו להר הרעם, שם התגורר המלך, ענק אנוכי עם לב בגודל גודלו. כשהגיעו, המלך היה עסוק בספירת אוצרותיו, אוסף של אבני חן נוצצות ומטבעות זהב נוצצים.

"מה אתה רוצה?" המלך רטן, מבלי להרים את מבטו מהאוצר שלו.

"מצאנו חרב קסומה, וחשבנו שאולי אתה יודע משהו עליה," אמר פייט הפלאעים, מושיט את החרב להמלך שיראה.

עיניו של הענק נצצו בחמדנות כשהוא שלח יד לחרב. "זה שלי עכשיו!" הכריז, אוחז בו בחוזקה.

"אבל זה לא שלך לשמור," אש מחה. "אנחנו צריכים לגלות מאיפה זה הגיע."

המלך התעלם מבקשתו של אש ונופף בחרב באוויר. לפתע, האדמה רעדה, וקול רעם הדהד בממלכה. קסם החרב עורר כוח עתיק, ומלחמה בלתי פוסקת החלה בין יצורי הממלכה.

מודאגים, אש ופאית הפלאים ידעו שעליהם לעצור את המלחמה ולהחזיר את החרב למקומה הראוי. הם החליטו לבקש את עזרתו של המכשף (המכשף), קוסם אנוכי שחי במגדל הקסום, הידוע בידיעותיו הרחבות וביכולותיו הקסומות.

כשהגיעו למגדל, מצאו את המכשף מוקף במגילות ובשיקויים. גלימותיו הארוכות והזורמות נצצו בקסם, ועיניו נצצו בערמומיות.

"חרב קסומה, אתה אומר?" הרהר המכשף, מלטף את זקנו בהרהור. "הוא שייך למערת ההדים, שם נוצר מזמן. רק שם ניתן לכלוא את כוחותיו."

"אבל המלך לא יוותר על זה," אמר אש, מודאג.

המכשף חייך בחיוך ערמומי. "תשאיר את זה לי. יש לי תוכנית."

בערב ההוא, המכשף זימן לחש שהפך את החרב למרהיבה אף יותר, להבה זוהרת בצבעים זוהרים. המלך, מוקסם מיופיה של החרב, הסכים לתת לקוסם לשאול אותה ליום אחד.

עם החרב ביד, אש, פאית הפלאעים והמכסף יוצאים למערת ההדים. בתוך המערה, האוויר התמלא בקול זמזום רך, והקירות נצנצו בהדים של שירים שנשכחו.

כאשר הניחו את החרב על כן אבן, הקסם שלה נספג במערה, והמלחמה פסקה מיד. השלום חזר לממלכה, והיצורים שמחו בצחוק ובשירה.

המלך, שהבין את מטרת החרב האמיתית, התנצל על תאוות בצעו והבטיח להיות נדיב יותר. גם המכשף למד את הערך שבשיתוף ידע לטובת הכלל.

אש ופאית הפלאים, גאים בהרפתקה, המשיכו לחקור את הממלכה, תמיד מוכנים לתעלומה הבאה. הממלכה הקסומה שגשגה, מלאה בשמחה והרמוניה, כשהיצורים חיו באושר ועושר.

וכך, הסיפור של הדרקון הסקרן, הענק האנוכי, הפיה הסקרנית והקוסם האגואיסט הפך לסיפור יקר ערך, שמזכיר לכולם שקסם אמיתי טמון בחברות וטוב לב.

מאת אימרי ודילן