לשחרר את גזר

לשחרר את גזר

לשחרר את גזר

באמצע הים הגדול, בין גלים גבוהים וסערות רועמות, שכנה אי קטן וסודי שנקרא "אי הפיראטים". על האי הזה גרו פיראטים קשוחים, תוכים צעקניים… וגם כמה יצורים מאוד מוזרים.

פעם, לפני הרבה זמן, חיו יחד מכשפה בשם מריאנה וקוסם בשם ארצ'יבלד. הם היו זוג. מריאנה הייתה מכשפה אנוכית, שכל הזמן חשבה רק על עצמה ועל הקסם שלה. ארצ'יבלד היה קוסם פחדן, שתמיד רעד מפחד מכל דבר קטן: מרעם, מעכבר, ואפילו מצל של עצמו.

יחד איתם חי גם ארנב לבן וקטן בשם גזר. גזר היה אנוכי לא פחות ממריאנה. הוא אהב רק דבר אחד: גזר. המון גזר. הוא לא הסכים לחלוק, לא עם מריאנה ולא עם ארצ'יבלד.

יום אחד מריאנה צעקה על ארצ'יבלד: "אתה קוסם עלוב! אתה לא יודע לעשות אפילו כישוף אחד בלי לפחד!"

ארצ'יבלד נעלב מאוד. הוא רעד, אבל בתוך הלב שלו בערה פינה קטנה של אומץ. הוא החליט לברוח. בלילה סוער אחד הוא לקח את גזר, שם אותו בכלוב קטן עם סורגי ברזל דקים, ויצא לדרך בלי להסתכל אחורה.

הוא טיפס על ספינת פיראטים שעגנה ליד החוף. הפיראטים ישנו, שיכורים מרום. ארצ'יבלד התגנב בשקט, עם גזר בכלוב הקטן, והתחבא בבטן הספינה.

שם, בחושך, הוא פגש צב ירוק וסקרן בשם אודי. אודי לא היה צב רגיל. במקום לזחול לאט ולהתחבא בשריון, אודי אהב לחקור, לשאול שאלות ולגלות מקומות חדשים. הוא הגיע לספינה בטעות, כששחה רחוק מדי מהחוף.

"מי אתה?" שאל אודי, מציץ בראייה החדה שלו בחשכה. "אני… ארצ'יבלד," גמגם הקוסם. "קוסם. אבל… קצת מפחד." אודי חייך. "אני אודי. צב חוקר! וזה?" הוא הצביע על הכלוב. "זה גזר," אמר ארצ'יבלד. "אני רעב!" צעק גזר. "תביאו לי גזר! עכשיו! ולא אכפת לי מאף אחד!"

אודי הרים גבה. "למה הוא בכלוב?" ארצ'יבלד לחש: "הוא בורח כל הזמן. וגם… הוא מאוד אנוכי."

אודי חשב רגע. "טוב, גם אם הוא אנוכי, לא שמים חבר בכלוב. זה לא יפה." ארצ'יבלד הסמיק. "אני… פחדתי שהוא יעזוב אותי. אני תמיד מפחד שכולם יעזבו."

בינתיים, אי שם הרחק, מריאנה גילתה שארצ'יבלד וגזר נעלמו. היא התפוצצה מכעס. "הם עזבו אותי?! אותי?!" צרחה. "אני אמצא אותם! אני אראה להם!"

היא עלתה על המטאטא הקסום שלה, עקבה אחרי שובל הכישופים של ארצ'יבלד, והגיעה עד לאי הפיראטים. היא נחתה על הסיפון בצעקה: "ארצ'יבלד! גזר! איפה אתם?!"

על הספינה, הפיראטים התעוררו בבהלה. הקפטן שלהם, פיראט עם עין אחת וזקן ארוך, צעק: "מי עלה לי על הספינה בלי רשות?!"

אודי לחש לארצ'יבלד: "זאת מריאנה, נכון?" ארצ'יבלד רעד. "כן… היא תכעס… מאוד…"

אודי לקח נשימה עמוקה. "תקשיב, ארצ'יבלד. אתה יכול להיות גיבור. גם אם אתה מפחד." "אני? גיבור?" שאל הקוסם בפליאה. "כן," אמר אודי. "גיבור זה לא מי שלא מפחד. זה מי שעושה את הדבר הנכון למרות שהוא מפחד."

ארצ'יבלד בלע רוק. "מה… הדבר הנכון?" אודי הצביע על הכלוב. "קודם כול, לשחרר את גזר."

ארצ'יבלד היסס, ואז פתח את המנעול. גזר קפץ החוצה. "סוף סוף! אוויר חופשי! אבל… איפה הגזר שלי?"

פתאום מריאנה ירדה לבטן הספינה. "שם אתם!" היא שאגה. "עזבתם אותי!"

גזר התחבא מאחורי אודי. ארצ'יבלד רעד, אבל הפעם עמד מול מריאנה. "מריאנה… את צועקת עליי כל הזמן. אני מפחד. אבל אני לא רוצה לחיות בפחד יותר."

מריאנה צחקה בזלזול. "אתה? תעמוד מולי?"

אודי התקדם צעד קדימה. "מריאנה, את לא יכולה להכריח אנשים להיות לידך. צריך להיות טובים אחד לשני. אחרת – הם בורחים."

הקפטן הפיראטי התקרב. "על הספינה שלי לא רבים! מי אתם בכלל?"

אודי חייך. "אנחנו… צוות חדש. אנחנו רוצים להפליג מכאן. אתה הרי אוהב הרפתקאות, נכון?"

הפיראט חשב. הוא אהב הרפתקאות, זה נכון. מריאנה החזיקה את המקל הקסום שלה. "אני לא מרשה! הם שלי!"

ארצ'יבלד הרים סוף סוף את המטה הקטן שלו. הידיים שלו רעדו, אבל הוא לחש: "קסם קטן… אבל אמיתי…"

פתאום, מסביב למריאנה הופיעו עשרות גזרים זוהרים, מרחפים באוויר. גזר קפץ משמחה. "וואו! הכול בשבילי!"

הגזרים הסתובבו סביב מריאנה, סינוורו אותה, והיא הסתחררה. "אה! הראש שלי!"

אודי צעק: "עכשיו!" הפיראטים, שהתלהבו מהקסם, התחילו לשיר ולצחוק. הקפטן הכריז: "מי שמביא קסמים כאלה – יכול להיות שותף שלי!"

אבל אודי אמר: "אנחנו לא רוצים להיות פיראטים רעים. אנחנו רוצים להיות גיבורים בים. להגן על הספינות הקטנות מפיראטים אחרים."

הקפטן גרד בזקנו. "להגן? זה… רעיון מעניין."

מריאנה, עדיין מסוחררת, הסתכלה עליהם. "אתם… באמת מעדיפים להגן על אחרים… מאשר להיות איתי?"

אודי אמר ברוך: "אם תרצי להיות פחות אנוכית… אולי תצטרפי אלינו יום אחד."

מריאנה לא ענתה. היא קפצה על המטאטא שלה ועפה משם, עדיין נעלבת, אבל גם קצת חושבת.

מאותו יום, אודי הצב הסקרן, ארצ'יבלד הקוסם הפחדן־אבל־האמיץ, וגזר הארנב האנוכי שמתחיל ללמוד לשתף – הפכו לצוות של גיבורי־ים. הם שטו מסביב לאי הפיראטים, עזרו לספינות קטנות, ולימדו את כולם שהאומץ הכי גדול הוא לעשות את הדבר הנכון, גם כשמפחדים… ושלא שמים חברים בכלוב – לא משנה כמה הם אוהבים גזר.