בית ספר לגיבורים

בית ספר לגיבורים

ליה הייתה ילדה סקרנית עם עיניים נוצצות ותיק גב מלא מחברות מצוירות בגיבורי־על. יום אחד, בדרך לבית הספר, היא לחשה לעצמה: "הלוואי שהייתי גיבורת־על אמיתית."

כשנכנסה לכיתה, המורה חייכה ואמרה: "ילדים, היום מתחילה שנה חדשה בבית הספר לגיבורים צעירים!"

ליה כמעט קפצה מהכיסא. בית ספר לגיבורים? זה אמיתי?

במסדרון היו כיתות מיוחדות: "כיתת אש", "כיתת רוח", "כיתת מים" ועוד. על דלת אחת היה כתוב: "כוח הצמחים". ליה הרגישה דקירה קטנה בלב. היא אהבה פרחים ועצים, אבל זה נשמע פחות מרשים מאש וברקים.

בשיעור הראשון כל ילד היה צריך לבחור "ים כוחות" – תחום אחד שממנו יקבל את כוחותיו. היו "ים המוח" – כוחות שכליים מיוחדים, כמו להזיז דברים עם המחשבה, "ים האור", "ים המים" ועוד.

ליה הביטה ברשימה וחשבה. כולם רצו אש, ברקים או טלפורטציה. בסוף היא לחשה: "אני בוחרת בים כוחות הצמחים."

כמה ילדים צחקו. "אז מה תעשי?" גיחך ילד אחד. "תגדלי חסה?" ליה הסמיקה, אבל בלב אמרה לעצמה: "אני אראה להם."

ימים עברו. בשיעורים היא למדה לדבר עם פרחים, לגרום לזרעים לנבוט מהר, ולגרום לענפים להתכופף בעדינות. הילדים המלעיגים המשיכו לצחוק, אבל אז, בהפסקה אחת, ניגשה אליה ילדה חייכנית עם קוקו צהוב. "היי, אני סאני," היא אמרה. "בחרתי בים המוח. אני יכולה להזיז דברים קטנים עם המחשבה. רוצה להיות חברה שלי?"

ליה חייכה חיוך גדול. "בטח!"

הן ישבו יחד בשיעורים, למדו, צחקו, ואימנו את הכוחות שלהן. סאני הרימה עפרונות וכיסאות באוויר, וליה גרמה לעלים לרקד סביבן כמו פרפרים ירוקים.

יום אחד, באמצע שיעור, כל האורות בבית הספר כבו. אזעקה חלשה נשמעה במסדרון. "המערכת שלנו נפרצה," אמרה המנהלת ברמקול. "מישהו גנב את אבן האור – האוצר ששומר על בית הספר."

ליה הרגישה צמרמורת. סאני לחשה: "זה בטח נבל־על!" הן החליטו לצאת לחקור.

בספרייה החשוכה סאני הרימה בלוקים כבדים מהמקום בעזרת המוח, וליה גרמה לשיחי הקישוט לגדול ולהיפתח כמו דלתות ירוקות. מאחורי אחד השיחים הן מצאו דמות מכוסה בגלימה שחורה, מחזיקה אבן זוהרת.

"עצור!" קראה סאני. הספרים סביב הנבל התרוממו באוויר וחסמו לו את הדרך. ליה פרשה את ידיה, וגפנים ירוקות יצאו מהעציצים, נכרכו סביב רגליו וידיו של הנבל ועצרו אותו.

המורים הגיעו בריצה. "מי עצר את הנבל?" שאלו.

כולם הצביעו על ליה וסאני.

המנהל חייך ואמר: "היום הוכחתן ששני כוחות – הצמחים והמוח – יחד, הם הגיבורים האמיתיים."

מאותו יום, אף אחד כבר לא צחק על כוחות הצמחים. ליה ידעה: להיות גיבורת־על זה לא רק אש וברקים. לפעמים זה לדעת לבחור בדרך שלך, ולהאמין בה, עד שהיא פורחת כמו פרח.