HE39–12תצוגה מקדימה של הסיפור
לימוד ערבית
נועה ויוסף הגיעו לשיעור הערבית הראשון שלהם. המורה ראניה חייכה אליהם ואמרה: "שלום! אהלן!"
נועה כתבה במחברת: "שלום" בעברית. מתחתיו היא כתבה: "مرحبا" (מרחבא) בערבית.
"איך אומרים 'ספר'?" שאל יוסף בסקרנות. "كتاب - כִּתאב," ענתה ראניה וכתבה על הלוח.
הילדים התרגשו לגלות כמה מילים דומות. "תפוח" בעברית, "تفاح - תֻפאח" בערבית. "זה כמעט אותו דבר!" קראה נועה. ראניה לימדה אותם עוד משפט: "אני אוהב ללמוד" - "أنا أحب أن أتعلم" (אנא אֻחִבּ אן אתַעַלַּם). יוסף חזר על המשפט בקול רם. "מצוין!" אמרה המורה. "עכשיו אתם יכולים לדבר עם עוד מליון אנשים!" נועה ויוסף הבינו שללמוד שפה חדשה זה כמו לפתוח דלת לעולם חדש. בסוף השיעור הם אמרו: "תודה" - "شكراً" (שֻכְּראן). הם כבר חיכו לשיעור הבא.
