HE211–13תצוגה מקדימה של הסיפור
כרם ונוחי נוח
כרם התינוק אהב את נוחי נוח יותר מכל הצעצועים. נוחי נוח היה בובת עצלן רכה, עם ידיים ארוכות וחיוך קטן שתמיד נראה רגוע.
בכל ערב, אחרי האמבטיה, כרם חיבק את נוחי נוח חזק. הוא הראה לו קוביות, מכונית אדומה וספר עם חתול, כדי שלא יירדם.
אבל כשבחוץ נדלקו פנסי הרחוב, נוחי נוח התחיל להישמט לצד. כרם משך אותו בעדינות ואמר, “לא לישון! עוד חיבוק!” מאיה, האחות הגדולה, נכנסה לחדר על קצות האצבעות. “גם נוחי נוח צריך לישון,” היא לחשה. “בלילה הוא אוסף כוח לכל החיבוקים של מחר.”
כרם חשב רגע. הוא לא רצה שנוחי נוח יהיה עייף בבוקר. אז הוא הניח אותו במיטה הקטנה של הבובות וכיסה אותו בשמיכה ירוקה. “לילה טוב, נוחי,” אמר כרם, ונתן לו נשיקה על האף הרך. אחר כך הוא נשכב במיטה שלו, קרוב קרוב, כדי שנוחי לא ירגיש לבד. בבוקר, השמש הציצה מהחלון. כרם מצא את נוחי נוח מחכה לו, רך ושמח בדיוק כמו תמיד. כרם צחק וחיבק אותו. עכשיו הוא ידע: לפעמים כשאוהבים מאוד, נותנים גם לישון בשקט.
