HEתצוגה מקדימה של הסיפור
בנימין
בנימין בן ה־11 תמיד אהב לשאול שאלות מוזרות. יום אחד, כשמשפחתו יצאה לטיול במדבר אשדוד, הוא הביט סביב ואמר: "למדבר הזה יש סוד, אני מרגיש את זה".
אחותו מיקה צחקה ואמרה: "כן, בטח, עוד רגע יופיע גמל מדבר". אבל חברו גל הצביע על דיונה רחוקה: "תראו, יש שם אור כחול מהחול!".
הם התקרבו וראו אבן מבריקה שקבורה בחול. כשבנימין נגע בה, הרוח התחזקה והחול הסתחרר סביבם כמו מערבולת קטנה.
פתאום המדבר השתנה: הצבעים נעשו חדים יותר, והשקט התמלא בלחישות עדינות. "שומעים?" שאל בנימין, "זה כאילו המדבר מדבר".
בין הסלעים הופיע שביל זוהר שלא היה שם קודם. מיקה התלבטה: "אולי לא כדאי", אבל גל כבר צעד קדימה.
לאורך השביל ראו ציורים עתיקים של ילדים משחקים בחול, כמו הם. ליד אחד הציורים היה כתוב: "מי שמקשיב למדבר, המדבר שומר עליו".
בנימין חייך ואמר: "הסוד הוא לא אוצר, זה פשוט להקשיב". באותו רגע האור הכחול נחלש והשביל נעלם לאט.
כשהם חזרו להורים, השמש כבר שקעה. אף אחד לא האמין לסיפור שלהם, אבל בכיס של בנימין האבן עדיין רטטה בשקט.
מאז, בכל פעם שבנימין מרגיש לבד, הוא לוחש לאבן ומקשיב לרוח. מדבר אשדוד אולי נראה ריק, אבל בשביל בנימין הוא מלא חברים סודיים.
