ווקאלויד

ווקאלויד

מיקה ישבה בחדר שלה בגבעתיים, האורות כבויים כמעט לגמרי, ורק מסך המחשב האיר את פניה. באוזניות רעשה מוזיקה יפנית אלקטרונית, והיא ניסתה לעקוב אחרי כתוביות של שיר של האטסונה מיקו.

בסוף הסדנה, לוקה חילקה כרטיסים קטנים. "אם מישהי רוצה עזרה בפרויקט רציני, זה המייל שלי. יש גם שרת דיסקורד של מפיקות – Vocalo-P ישראלי".

למחרת, הן נכנסו לחדר מחשבים קטן במרכז התרבות. על הלוח היה כתוב באנגלית גדולה: VOCALOID WORKSHOP, ומתחת בעברית: "איך ליצור את הזמרת הווירטואלית הראשונה שלך".

מיקה קפאה לרגע. "לוקה? כמו מגורינה לוקה?" היא לחשה לגל.

בסוף הסדנה, לוקה חילקה כרטיסים קטנים.

ערב המסיבה, היא הגיעה למועדון קטן בדרום תל אביב עם דיסק-און-קי ביד מזיעה.

לידה עמדה בחורה עם שיער כחול קצר וחולצה של מיקו. "אני מיקו," היא הציגה את עצמה בצחוק, "טוב, לא ההיא, מיקו הישראלת".

כשהגיע תורה של מיקה, הדי-ג'יי סימן לה.

בסוף, כמה נערים ונערות ניגשו אליה. "יש לך עוד שירים?" "מתי את מעלה את זה ליוטיוב?" "את גם עושה EDM?".

נעמדה לוקה מהמועדון הדיסקורד הציעה: "יש פאנדום קטן בארץ שעושה מסיבות ווקאלואיד. נוכל להשמיע שם את השיר שלך".

בחלון החשוך של האוטובוס השתקפה דמותה, ולרגע היא דימיינה יקום משונה שבו היא, לוקה, מיקו ורין כולן הולוגרמות על במה ענקית.