HE413–15תצוגה מקדימה של הסיפור
דן ובוני
דן בן השמונה גר בקצה העיר, בבית קטן ליד מגרש המשחקים. כל ערב לפני השינה הוא היה מביט בחלון ורואה, רחוק־רחוק באופק, את קו הפסגות של הריי אוטנבמצת.
אמא של דן סיפרה לו סיפורים על יער קסום שמסתתר בין ההרים האלה.
יום אחד, כשדן יצא לחצר, הוא ראה את בת השכנים החדשה, בוני, יושבת על המדרגות עם מפה צבעונית.
דן הרגיש את הלב שלו דופק מהר יותר. סוף סוף מישהו נוסף מאמין בסיפורים!
אחרי שהכל היה מוכן, דן ובוני יצאו לדרך.
הם הגיעו לנחל צר וצלול. המים זרמו מעל חלוקי אבנים חלקים והקישו עליהם בקצב מוזיקלי.
פתאום האדמה רעדה מעט, עלים נפלו מענפים גבוהים, ומאחורי סלע גדול בצד השביל עלו ענני אבק. מתוך האפור הזה זזו שתי כנפיים ענקיות, בצבע ירוק־זהוב.
הדרקון התיישב בזהירות, כדי לא לשבור את העצים סביבו. 'שמי אקרפולסניום,' אמר בקול עמוק ורך מפתיע.
הילדים נופפו לשלום והתחילו לרדת בשביל, הלב שלהם מלא הרפתקה חדשה.
בלילה, לפני השינה, דן הסתכל שוב לעבר הריי אוטנבמצת.
