HE10תצוגה מקדימה של הסיפור
לכל ילד יש סיפור. מה הסיפור שלך היום?
אף אחד לא יודע
יומני היקר אני רוצה לספר לך על הלילה הזה, הלילה, שלמחרת כל המדינה דיברה עליו. זה התחיל בערב רגיל, אני (מאי), רוני ואמילי באנו לבית של תמר, היה כיף, שיחקנו, רקדנו, שרנו ואפילו זאת הייתה הפעם הראשונה שאמילי זייפה קצת... ואז נשמעה דפיקה בדלת. כולנו חשבנו שאלה הוריה של תמר מפני שאנחנו רגילות שהם מגיעים בשעות כאלה. תמר בדקה בדלת מי זה. היא נבהלה מעט, בעצם לא מעט, הרבה. היא אמרה לנו להתחבא מהר, לא הבנו כמעט בכלל אבל ידענו שתמר בדרך כלל רצינית ולא צינית (כי זה די הקטע של רוני)
אז הקשבנו לתמר והלכנו להתחבא. זה היה מפחיד ממש!, אני ואמילי אפילו לא הוצאנו את הראש כדי להסתכל! אבל רוני... רוני הוציאה את הראש, היא פחדה אבל היא הייתה גם מאוד סקרנית, היא ראתה חליפה שחורה, היא לא הספיקה לראות את הפנים שלו.. ואז מישהו נגע בי, נבהלתי כל כך
הרמתי את הראש, וראיתי שזאת הייתה תמר, נשמתי לרווחה. תמר הייתה נראת חיוורת מאוד אמילי שאלה אותה מה קרה, היא לא ענתה. אמילי אמרה לנו שהיא צריכה קצת זמן לבד. שלושתנו באנו לצאת מהדלת, אבל אז תמר אמרה אל תלכו, אני אספר לכן מה קרה. רוני הייתה סקרנית, אני פחדתי ואמילי הייתה מופתעת.
היא התחילה בלהגיד "לפני שבועיים אבא שלי היה אמור לצאת לחופשה מהעבודה" היא נעצרה. היא נשמה נשימה עמוקה. והנשימה שלה הייתה נשמעת כאילו היא עומדת לספר משהו רע. היא אמרה "אבל הוא לא חזר. פתחו על זה תיק חקירה במשטרה ו...עכשיו באו להודיע לי שהוא נהרג בתאונת דרכים בדרך אלינו" ראינו שתמר הייתה על סף בכי.
טו
באנו אליה וחיבקנו אותה הכי חזק שיכולנו, היא מילמלה משהו שלא הבנו תוך כדי בכי. ואז רוני ואני נזכרנו במשהו, משהו חשוב מאוד שישנה את כל העלילה של הסיפור. רוני אמרה, אבל ראינו אותו אתמול! מיד סתמתי לרוני את הפה עם היד שלי. תמר הפסיקה לבכות והסתכלה במבט מבולבל על אמילי שחיבקה אותה כולנו שתקנו.
ואז אמילי לקחה אותנו לצד ואמרה: אני יודעת, גם אני ראיתי אותו אתמול אבל, אני לא רוצה להרוס לתמר. רוני קטעה אותה ואמרה אוקיי אבל... לא הבנתי את המילה להרוס, הוספתי לה ואמרתי נכון גם אני לא מבינה. אמילי התחילה ללכת לכיוון תמר ואמרה לנו אתן תבינו.. רוני ישר אמרה לי: תקשיבי, אין מצב שאנחנו לא חוקרות את הדבר הזה! כי בכל זאת איך זה הגיוני שאבא של תמר מת אם ראינו אותו אתמול?? וואלה את צודקת! ראיתי את רוני מתחילה ללכת לכיוונה של תמר ואמילי, עצרתי אותה ואמרתי: אולי כדי שאני יעשה את זה..
באתי לתמר אחזתי לה ביד חזק ממש, והתחלתי להגיד: אולי זה ישמח אותך ואולי לא אבל, אני ורוני אתמול, בדרך לבצפר ראינו את אבא שלך... רוני ישר קטעה אותי ואמרה: אני ומאי חשבנו לפתוח על זה חקירה! נאנחתי בבוז ואמרתי כן, נכון זה מה שתכננו, אבל רק אם את ואמילי עושות את זה איתנו. אמילי התפרצה ואמרה: אני לא מסכי... ואז תמר קטעה אותה ואמרה: אני מסכימה!! אמילי הייתה מופתעת ואמרה: טוב, אם היא מסכימה אז גם אני...
מעולה! רוני אמרה. אז אמרתי, רגע אבל מאיפה נתחיל? נפרוץ לתיק משטרה! רוני אמרה. השתגעת?! אמילי צעקה. מה? סך הכל אחלה רעיון, וגם זה הדבר היחיד שיכול לעזור לנו... כן, אבל אנחנו כולה בנות רנדומליות וגם בכלל אנחנו רק בנות 12 וחצי!! אני חושבת שזה דווקא רעיון טוב. אמרה תמר. אמילי הסתכלה עליה במבט מופתע מאוד. ואז אני אמרתי: אוקיי.. אז החלטנו לפרוץ לתיק משטרה הזה? כולן הנהנו בראש בכן.
טוב, אז מי מתנדבת להכנס לשם? אמרתי. אף אחת לא אמרה כלום פשוט היה שקט. אז אני מניחה שאני המתנדבת? כולן אמרו ביחד: " כן!!!!! " אוקיי... נו?? למה את מחכה? רוני אמרה. רגע, אני הולכת לבד?! רוני הנהנה בראשה בכן. אין מצב! לפחות תבואו איתי, אני זאת שנכנסת לשם לא אתן! תמר אמרה: טוב, היא באמת צודקת אנחנו לא יכולות להשאיר אותה שם לבד... יופי! אז אתן באות איתי?? אמילי נאנחה ואמרה: כן........
יופי, אז.. הלכנו? תמר ענתה: כן יאללה בואו. רוני אמרה. הלכנו והלכנו והלכנו הגענו לתחנת המשטרה. כולנו פחדנו, בעיקר אני. רגע, אבל מאיפה אני אכנס? הרי אני לא יכולה להכנס מהכניסה הראשית. תמר ענתה לי מיד ואמרה: תכנסי מכאן. היא הצביעה על פתח קטן . אבל איך אני יכנס?? זה פתח ממש פיצי. אל תדאגי אנחנו נעזור לך. אמילי אמרה. כולנו הסכמנו ואני ישר הלכתי לפתח הקטן וניסיתי להדחף שם. כולן עזרו והרימו אותי הרגשתי שאני גיבורת על שיוצאת להציל מישהו, גיליתי שזאת הרגשה ממש טובה!
ואז, סוף סוף הצלחתי להכנס! הופתעתי לגלות שלא היה שם אף אחד (מה שהופך את המשימה לקלה יותר) ישר חיפשתי את המטרה שלי במילים אחרות.. התיק חקירה של אבא של תמר. חיפשתי מלאא ואז מצאתי!! באותו רגע התחלתי לשמוע צעדים לכיוון החדר שהייתי בו ישר התחבאתי. שמעתי את הדלת נפתחת ושני אנשים מדברים על משהו לא ברור... הם אמרו: " אני יודע שהוא לא נהרג אבל.. חייבים לשקר אחרת אנחנו אלה שנהיה בכלא ולא איציק." איציק? שאלתי לעצמי. מי זה?
הדלת נסגרה, והבנתי ששני האנשים האלה הלכו. יצאתי מהמחבוא וניסיתי לצאת דרך הפתח הקטן שממנו נכנסתי. זה היה קשה הרגשתי כאילו הוא יותר קטן ממה שהוא היה כשנכנסתי. הצלחתי לצאת. כולן שאלו אותי איך היה ואם השגתי את התיק חקירה, עניתי להן במילה אחת: כן. רוני אמרה: נו? למה אנחנו מחכות?? בואו נפתח ונקרא!! צודקת. תמר אמרה.
פתחנו את התיק והופתענו לגלות ש... הוא לא נהרג בתאונת דרכים אבל, הוא רצח מישהו! בטוח שאלתם את עצמכם מי זה איציק בדיוק כמו שאני שאלתי את עצמי אז... הנה התשובה! גילינו שלאבא של תמר קוראים איציק. כולנו היינו כל כך מופתעות ובעיקר תמר, כל השנים האלה חשבנו שקוראים לו יאיר! והוא בכלא עכשיו בגלל הרצח. זה היה נראה כאילו כל התגליות האלה כבר הספיקו לאמילי, אז היא פשוט סגרה את התיק. כולנו הסתכלנו על תמר
היי אני מאי ובשבוע האחרון אני וחברות שלי עברנו חוויה של פעם בחיים! חקרנו, נהננו, ובסוף הגענו לתוצאה. הספר הזה מדבר עליי ועל החברות שלי, זאת חקירה סודית על אבא של תמר. כל אחד שקרא את הספר נהנה, מה את אומרים נותנים לי לתמר אמילי ורוני צאנס??
תמר הייתה נראת עצובה ושמחה בו זמנית, שאלתי אותה איך היא מרגישה והיא ענתה לי ככה: " אני עצובה מאוד לדעת שאבא שלי כל הזמן שיקר. וגם זה שהוא רצח בן אדם! אבל אני אוהבת את אבא שלי, ואני שמחה שהוא חיי " כולנו חיבקנו את תמר, ואמרנו לה: " לא משנה מה יקרה אנחנו תמיד איתך" הסוףףף
