HE8תצוגה מקדימה של הסיפור
סיפור חיי מאת אביעד צרפתי
מאז שאני ילד קטן אני משחק טניס שדה. אני זוכר שכל פעם שהיינו הולכים למגרש הייתי מאוד מתרגש. אבא שלי ראה שאני מתקדם ולכן הוא רשם אותי לחוג ב"מרכז הטניס" כדי שאוכל להתאמן במקום מקצועי.
באימון הראשון קצת התביישתי, אף פעם לא הייתי בחוג עם הרבה ילדים. בהתחלה לא היו לי חברים אך כאשר הצטרף רון, ילד חדש, לאימון התחברתי אליו מיד והוא היה החבר הכי טוב שלי. כל פעם שהיה תרגיל בזוגות היינו בייחד. גם לאחר החוג הוא היה בא אליי ואני הייתי בא אליו.
לאחר כחודשיים החליטו שאני מתקדם יפה ולכן העבירו אותי לרמה מתקדמת יותר. מצד אחד שמחתי שהתקדמתי, אבל מצד שני כאב לי שהתנתקתי מרון. הכרתי חברים חדשים ואפילו הוספתי עוד יומיים לחוג. החברים החדשים אמרו לי שיש ילד אחד בחופשה, לא ידעתי מה מחכה לי...
הוא היה חדש מבחינתי, לא ידעתי איך להתחבר אליו. כל הזמן הוא הציק לכולם: דיבר לא יפה כלפי חברים, חטף כדורים מהמחבט, עקף את התור ועוד... הרגשתי אכזבה, לא רציתי שחדוות המשחק האישית שלי תדעך.
ביקשתי מהמנהל שיוציא אותו מהקבוצה אך הוא סירב. לאחר התייעצות עם הוריי הורדתי את הימים באימון איתו. העדפתי לשחק יומיים בשמחה, מאשר ארבעה ימים עם הרגשת החמצה.
ההנהלה ראתה את הכישרון הטמון בי ורצתה שאחזור להתאמן ארבעה ימים בשבוע אך אני סרבתי. לאחר כמה שעות התקשרו לאבי והמליצו לו על שיעורים כפולים פעמיים בשבוע, כמובן שהסכמנו בשמחה.
היה לי מאד טוב בקבוצה החדשה, אבל הייתי הכי פחות טוב שם והיה לי קשה לנצח. אבא שלי היה מאמן אותי בשבת ולאט לאט השתפרתי, ואז הגיעה התחרות הראשונה שלי.
בתחרות היו 20 משתתפים. המשחק הראשון היה קשה אבל ניצחתי. אגלה לכם מה הסוד שלי? אני בודק היכן החולשה של כל מתמודד - מאיזה צד הוא מתקשה להחזיר. כך הגעתי למקום שני! כל כך שמחתי כי זאת הייתה התחרות הראשונה שלי בחיים.
יום למחרת הגעתי לאימון והמאמן אמר לי שעוד חודש יש עוד תחרות ושאני יתחיל להתאמן גם בשבתות עם אבא שלי.
הגיע היום של התחרות השנייה. וכמו שכבר גילתי לכם, בנקודה הראשונה תמיד אני בודק את היריב, הכוונה שמוסרים לו גבוה, נמוך ולצדדים ורואים איפה הוא הכי חלש ונותנים רק לשם.
בתחרות הזאת זכיתי במקום הרביעי. היו אנשים שהסתכלו מהמרכז ורצו להעביר אותי לקבוצה הכי מתקדמת אבל לפני חודש עזבתי את מרכז הטניס כי אני רוצה לעבור למקום אחר שיתאים לרמה מתקדמת יותר. עכשיו אני מחפש מקום מקצועי יותר.
תקציר: "אתה לא יכול לטפס על סולם ההצלחה עם ידיים בכיסים" מאז שאני ילד קטן השתתפתי בחוגי טניס שדה וההצלחה לא האירה לי פנים עד שהוצאתי את הידיים מהכיסים
