מושה והגדי

מושה והגדי

מֹשֶׁה הָרוֹעֶה שָׁמַר עַל עֶדְרוֹ בַּגִּבְעָה. פִּתְאוֹם, גְּדִי קָטָן בָּרַח מֵהָעֵדֶר וְרָץ לְכִוּוּן הַיַּעַר. מְהַמְהֵם, הַכֶּלֶב הַנֶּאֱמָן שֶׁל מֹשֶׁה, נָבַח בְּחֹזְקָה.

מֹשֶׁה רָץ בְּמַהֲרוּת אַחֲרֵי הַגְּדִי הַשּׁוֹבָב. מְהַמְהֵם רָץ לְיָדוֹ וְעָזַר לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ. הֵם דִּלְּגוּ מַעַל לַאֲבָנִים וְעָבְרוּ בֵּין הָעֲצִים.

לְבַסּוֹף, מְהַמְהֵם חָסַם אֶת דֶּרֶךְ הַגְּדִי בְּעָרְמָה. מֹשֶׁה תָּפַס אֶת הַגְּדִי בְּעֲדִינוּת וְחִבֵּק אוֹתוֹ. "תּוֹדָה, מְהַמְהֵם!" אָמַר מֹשֶׁה בְּשִׂמְחָה, וְהֵם חָזְרוּ יַחַד לָעֵדֶר.