HE410–12Story preview
חנוכה אצל סבתא וסבא
בבית קטן בירושלים סבא אברהם היה עסוק בערבוב החומרים הטובים ביותר להכנת הלביבות המפורסמות שלו. כל חנוכה, משפחה רחבת הידיים הייתה מתאגדת במיוחד כדי ליהנות מהלביבות אלה, שזכו לשבחים מרחיקים לכת.
באותו ערב חורפי, דויד, מיכל, ומיקה הגיעו לבית אחרי הלימודים בחיוכים גדולים. לעיניהם נפרש קשת הסירים המלאה בתפוחי אדמה ושמנת טעימה. 'כמה זמן נשאר?' שאל דויד בסקרנות.
מיכל עזרה לסבא בלישת הבצק; היא אהבה איך שהבצק הרך הרגיש מתחת לידיה. מיקה הוסיפה את קוביות הבצל לאט, בזהירות, בזמן שדויד גדול את העבודה של גרידת התפוחי אדמה כמובן.
סבא אברהם ליווה אותם בסיפור של איך פעם, בגילם, המלאכה הייתה נעשתה יד ביד בחברת חבריו כשהיו כולם.
השעון תיקתק באיטיות בזמן שבתוך המטבח התרחשה תחרות לטיפול הנמרץ במצרכים. 'איזה ריח שכזה!' קרא עדי בהגעתו לבית. רוני הגיע, מיד הרגיש נוסטלגי מכמיה המתפשט במטבח.
כשטעמם של הלביבות ניחח פנימה, סבא אברהם הנהדר הדרך והדליק את הקומקום לסיבוב נותר של תה. 'כולם יכולים להוסיף כל חיוק שהם אוהבים', סיפר בנועם, נותן לחבורה לבחור בין ריבה לעיזבון.
לבן, מאפירך לתשעים ושש, ומרדכי הצליח להותיר את כולם. הילדים עטפוהו באהבה וחיבוב חמימה בהדר כתונת הבדל. באותו רגע, סביב שולחן אור חורפי, כולם חווו בהיניו את אהבת הקשר המשפחתי הם היו מלוכדים בשלמיע אדיבות וחום לבב.
'עד השנה הבאה!', קראו חברי המטבח כשהם אחזו את הלביבות האחרונות, מבטיחים שהם יבואו שוב.
