HE59–12مقتطف من القصة
הַמַּסָּע אֶל הַר הַמּוֹרִיָּה
אַבְרָהָם הָיָה אָדָם טוֹב וְיָשָׁר שֶׁהֶאֱמִין בְּאֱלֹהִים בְּכָל לִבּוֹ. יוֹם אֶחָד, אֱלֹהִים בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר קָשֶׁה מְאֹד – לָלֶכֶת אֶל הַר הַמּוֹרִיָּה עִם בְּנוֹ הָאָהוּב, יִצְחָק.
בַּבֹּקֶר הַמֻּקְדָּם, אַבְרָהָם הֵכִין אֶת הַחֲמוֹר לַדֶּרֶךְ. הוּא לָקַח עֵצִים, אֵשׁ וּמַאֲכֶלֶת, וְקָרָא לְיִצְחָק: "בְּנִי, נֵלֵךְ יַחְדָּו לְמָקוֹם שֶׁאֱלֹהִים יַרְאֶה לָנוּ." יִצְחָק הִתְלַבֵּשׁ מְהֵרָה, שָׂמֵחַ לָצֵאת לְמַסָּע עִם אַבָּא שֶׁלּוֹ.
הַדֶּרֶךְ הָיְתָה אֲרֻכָּה וּמְאַתְגֶּרֶת. הֵם עָבְרוּ בְּשְׁבִילִים הָרְרִיִּים, חָצוּ נְחָלִים קְטַנִּים, וְהָלְכוּ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת. בַּלַּיְלָה, הֵם יָשְׁנוּ תַּחַת כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְאַבְרָהָם חָשַׁב רַבּוֹת עַל מַה שֶּׁהלוהים בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ.
יִצְחָק הִבְחִין שֶׁאַבָּא שֶׁלּוֹ שָׁקֵט יוֹתֵר מִהרֶגיל. "אַבָּא," שָׁאַל בְּקוֹל עָדִין, "הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, אֲבָל היכן הַשֶּׂה לעולה? "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה, בְּנִי." בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, הֵם הִגִּיעוּ אֶל הָהָר. אַבְרָהָם בָּנָה מִזְבֵּחַ מֵאֲבָנִים וְסִדֵּר עָלָיו אֶת הָעֵצִים בְּזְהִירוּת. לִבּוֹ דָּפַק חָזָק, אֲבָל הוּא הֶאֱמִין שֶׁאֱלֹהִים טוֹב וְיֵשׁ לוֹ תּוֹכְנִית.
יִצְחָק חיבק אֶת אַבָּא שֶׁלּוֹ, וּשְׁנֵיהֶם הֵבִינוּ דָּבָר חָשׁוּב. הַמַּסָּע לְהַר הַמּוֹרִיָּה לִמֵּד אוֹתָם עַל אֱמוּנָה, עַל אֹמֶץ לֵב, וְעַל הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבֵּין אָב לִבְנוֹ. הֵם יָדְעוּ שֶׁאֱלֹהִים תָּמִיד דּוֹאֵג לָהֶם, גַּם בָּרְגָעִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר. עַל הָהָר הַזֶּה, אֶת הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים עַל חֲשִׁיבוּת הָאֱמוּנָה.
