HE37–9कहानी का पूर्वावलोकन
למה המשפחה שלי לא מיסדדרת
במשפחת כהן-לוי, אף דבר לא היה במקום הנכון. נעמה שכחה את התיק בבית הספר, יונתן לבש גרביים לא תואמות, ואמא תמיד איבדה את המפתחות.
בסלון תלתה תמונה ישנה של כל המשפחה, שצולמה לפני שנתיים בחוף הים. גם התמונה הזאת הייתה עקומה, נשענת קצת שמאלה, בדיוק כמו הכל בבית.
יום אחד, כשכולם רצו בבוקר לגן ולבית הספר, התמונה פתאום התחילה לזוז. "רגע!" קראה התמונה בקול. "אני עייפה מלראות אתכם רצים ככה!"
כל המשפחה נעצרה המומה. האם התמונה באמת דיברה? "כן, אני!" אמרה התמונה. "אתם כל כך לא מסודרים שאפילו אני, התמונה, מרגישה עקומה!"
אבא גילי חייך. "את צודקת, תמונה יקרה. אבל אנחנו אוהבים אחד את השני, וזה מה שחשוב." התמונה חשבה רגע והסכימה: "נכון, אתם משפחה מאושרת."
מאז, המשפחה החליטה לנסות להיות קצת יותר מסודרת. נעמה שמה תזכורת בטלפון, יונתן ארגן את מגירת הגרביים, ואמא קיבעה מקום למפתחות ליד הדלת.
אבל התמונה? היא נשארה עקומה, כי ככה היא אהבה. "משפחה מושלמת זה משעמם," היא אמרה בקריצה. "משפחה אמיתית, עם קצת אי-סדר, זה הרבה יותר כיף!"
ומאז, כל בוקר המשפחה חייכה אל התמונה ואמרה "בוקר טוב" לפני שיצאה מהבית. לפעמים נעמה עדיין שכחה את התיק, אבל עכשיו כולם צחקו על זה ביחד.
כי בסוף, משפחה שלא מסודרת היא עדיין משפחה מלאת אהבה. וזה המתנה הכי גדולה שיש.
