בי"ס בינתחומי הדר

הסיפור שלנו ד' 2

בי"ס בינתחומי הדר

פתאום קרה דבר דמיוני ומיוחד. מתוך אחת הברכות שקיבלה מאיה יצא פרפר זהב קטן ונוצץ. הפרפר עף בחדר והשאיר אחריו שביל של כוכבים זוהרים. הוא נחת על הברכה ואמר בקול עדין: "כשחברים דואגים זה לזה, נוצר קסם של שמחה ותקווה." כולנו הסתכלנו בהפתעה, והפרפר המשיך לעוף סביבנו. בכל פעם שמישהו אמר מילה טובה, הופיע עוד כוכב קטן באוויר. החדר התמלא באור צבעוני ויפה. לפני שהלכנו הביתה, הפרפר נופף בכנפיו ונעלם. אבל הכוכבים נשארו בלב שלנו. מאיה הודתה לכולם ואמרה שהביקור שלנו נתן לה כוח להמשיך בהחלמה. כשחזרנו הביתה הבנו שחברות טובה, עזרה ואכפתיות הן הדברים הכי חשובים. לפעמים לא צריך קסם אמיתי כדי לשמח מישהו – מספיק לב טוב וחברים טובים.

חברים בצבעים- לישי ביזונך ברוק. יום אחד בבית הספר נערכה תחרות ציורים לכבוד יום המשפחה. מאוד רציתי להשתתף, אבל בבוקר התברר לי ששכחתי בבית את כל הצבעים שלי. הרגשתי עצוב וחשבתי שלא אוכל להשתתף בתחרות. החבר הטוב שלי, דניאל, ראה שאני מודאג ושאל מה קרה. כשסיפרתי לו, הוא מיד הציע לחלוק איתי את הצבעים שלו. במשך כל השיעור הוא עזר לי לבחור צבעים מתאימים ועודד אותי לא לוותר.

החבר שהקשיב- אילאי אברהם. בשנה שעברה התקיים בבית הספר טקס מיוחד לקראת יום המשפחה. כל תלמיד היה צריך לעלות לבמה ולהציג עבודה שהכין. אני מאוד התרגשתי, אבל גם פחדתי לדבר מול כל כך הרבה אנשים. בערב שלפני הטקס התאמנתי בבית, אך עדיין הרגשתי לחוץ. בבוקר הטקס הגעתי לבית הספר עם חשש גדול. החבר הכי טוב שלי, יואב, שם לב שאני עצוב ושאל אותי מה קרה. סיפרתי לו שאני מפחד לטעות מול כל התלמידים וההורים. יואב חייך ואמר לי שאין לי סיבה לדאוג. הוא ישב איתי בהפסקה, הקשיב לי בזמן שהתאמנתי, ועודד אותי בכל פעם שטעיתי. הוא הזכיר לי כמה השקעתי בעבודה וכמה אני מסוגל להצליח.

המרוץ- שחף נוימן בשנה שעברה התקיים בבית הספר שלנו יום ספורט מיוחד. כל התלמידים השתתפו בתחרויות שונות, ואני מאוד רציתי להשתתף במרוץ הריצה. התאמנתי במשך כמה שבועות והתרגשתי מאוד לקראת היום הגדול. ביום התחרות הייתי לחוץ מאוד. כשהמרוץ התחיל רצתי מהר, אבל באמצע הדרך מעדתי ונפלתי. הברך שלי כאבה מאוד, והרגשתי עצוב ומאוכזב. חשבתי שלא אצליח לסיים את המרוץ. באותו רגע חברי הטוב, דניאל, שהיה מאחוריי, עצר לידיי. במקום להמשיך לרוץ ולנסות לנצח, הוא עזר לי לקום ושאל אם אני מרגיש טוב. הוא הלך איתי לאט עד קו הסיום ועודד אותי לא לוותר.

הגשר- לירוי פנטה יום אחד בכיתה ד’, יוסי ושירי קיבלו מורה חדשה בשם גברת רימון. היא החליטה לתת לכיתה משימה מיוחדת: לבנות גשר מחומרים שונים, כמו קופסאות, קשים וניירות. יוסי, שהוא טיפוס ביישן, לא ידע עם מי לשתף פעולה. שירי, שהיא תמיד שמחה ועוזרת, ניגשה אליו ואמרה: – "בוא נבנה את הגשר יחד! אני בטוחה שנצליח."

טקס צילה- נעמה בייז לפני יומיים קיימנו בבית הספר טקס חשוב לזכרה של צילה, שהייתה המנהלת שלנו במשך 10 שנים. למרות שלא הכרתי אותה באופן אישי, סיפרו לי עליה המון. צילה הייתה אדם של נתינה אינסופית, וזה היה גם הנושא המרכזי של הטקס כולו. בהתחלה חילקו בינינו תפקידים: ריקוד, הצגה, קטעי קריאה ומיצג "שרשרת נתינה". בהצגה, שהתבססה על הסיפור "העץ הנדיב", היו שחקנים וקריינים – ואני הייתי אחת הקרייניות! עשינו המון חזרות, חלקן היו טובות וחלקן פחות, בסוף זה יצא פשוט מהמם.

הלילה הלבן- דור צייזלר בלילה אחד בבית הספר, כל כיתה ד החליטה לעשות לילה לבן מיוחד.עמית ואני היינו בין התלמידים שהגיעו עם מחצלות ושקי שינה. כשהאורות כבו, לא רצינו לישון כלל, והחלטנו להשתתף בהרפתקה הגדולה. הלכנו יחד למסדרונות השקטים של בית הספר, עם פנסים בידיים. המורים נתנו לנו משימות משעשעות ומשחקים לאור הפנסים והירח. שיחקנו במשחקי חשיבה, תחרויות וסיפורים מרתקים על ההיסטוריה של בית הספר. בספרייה הקטנה, קראנו סיפורים על כוכבים ויצרנו מפות דמיוניות של גלקסיות. עמית סיפר בדיחות שגרמו לכולם לצחוק עד דמעות. הימים עברו לאט, והלילה הפך להרפתקה בלתי נשכחת. אכלנו פיצות וחטיפים, ושתינו שוקו חם כדי להישאר ערים.

היה מרגש לראות את ההורים שפתחו את הדלתות בחיוך כשהלילה נגמר. כולם הרגישו גאים שהצליחו להישאר ערים כל הלילה וליהנות יחד. אני ועמית ידענו שזה הרגע שבו נוצרו זכרונות לחיים. כשקרני השמש זרמו אל תוך הכיתה, היינו מלאי שמחה ועייפות טובה. הלילה הלבן בבית הספר היה לא רק שלנו, אלא של כל הכיתה והחברים. הבנו שכשכולנו יחד, אפשר לעשות דברים מדהימים ומשמחים. זה היה לילה של חברות, כיף והרפתקאות שכולם יחכו לו בשנה הבאה. הלילה שבו כל הכיתה הפכה למשפחה אחת גדולה בבית הספר.

טקס צילה- גלי שטיין לפני כמה ימים קיימנו בבית הספר טקס מרגש לזכרה של המנהלת הקודמת שלנו, צילה, שהנהיגה את בית הספר במשך 10 שנים. לפי מה שסיפרו לנו, צילה הייתה אדם של נתינה אינסופית, ולכן הטקס כולו עסק בנושא נתינה ועזרה לאחר. במהלך הטקס העלינו את ההצגה "העץ הנדיב", המספרת על ילד ועל עץ: בכל יום הילד הגיע אל העץ וביקש ממנו משהו, עד שלעץ כבר לא נותר מה לתת לו. בנוסף, באמצע הטקס הופיעו בנות בריקוד לשיר שקשור לנתינה.

חברות- ליה מויאל שמי אנה ואני אספר לכם סיפור מקסים. לפני הרבה זמן, הכיתה שלי ואני שיחקנו בהפסקה במשחק שנקרא "מלך השבויים". היה כיף ממש, אבל ממש! פתאום ראיתי את חברה שלי, לולי, יושבת בצד עצובה. ניגשתי אליה ושאלתי: "מה קרה? למה את פה לבד?". לולי ענתה לי: "אני שבויה...". שאלתי אותה: "של מי את שבויה?", והיא אמרה: "אני שבויה של בר איזנברג". הלכתי לדניאל ואמרתי לו: בר, אתה יכול בבקשה לשחרר את לולי כדי שגם היא תוכל לשחק? היא שבויה שלך כבר מתחילת המשחק"

מתנה לחברה- שיר מוריה שמש ואדל ישראל בבית הספר "הדר" לומדת תלמידה בשם אורית. אורית לומדת בכיתה ד'2 ויש לה המון חברות וחברים.פתאום, החברות שלה שמו לב שהיא לא מגיעה לבית הספר. הילדים המודאגים שאלו את המורה: "מה קרה לאורית?" המורה סיפרה להם שאורית נמצאת בבית החולים מפני שהיא עברה ניתוח ברגל. כשהגיעה ההפסקה, שתי חברות, שיר ואדל, החליטו שהן חייבות לשמח את אורית. הן ניצלו את ההפסקה כדי לתכנן לה הפתעה, וקבעו להיפגש מיד אחרי בית הספר. אדל ושיר הלכו יחד לחנות ממתקים, קנו דברים טובים, ואז חזרו לביתה של שיר והכינו אריזה יפה וברכה מרגשת. הן נסעו לביתה של אורית, וכשהגיעו דפקו על הדלת. אורית פתחה את הדלת, וכשראתה את החברות שלה ואת המתנה, היא כל כך התרגשה שאפילו בכתה מרוב שמחה.

יום של נתינה- פרלוס דניאל האם שמעתם על טקס צילה? צילה הייתה מנהלת בית הספר הבינתחומי "הדר" עד שהיא הלכה לעולמה. מאז, אנחנו אחראים על "טקס צילה", ובטקס הזה אנו מדברים על ערך הנתינה. השנה, תלמידי שכבה ד' ערכו את הטקס, והייתה בו הצגה מקסימה על הסיפור "העץ הנדיב". כולנו התרגשנו מאוד להופיע על הבמה מול כל בית הספר ולספר על צילה. התאמנו הרבה זמן על ההצגה והשירים כדי שהטקס יצא מכבד ויפה. טקס צילה הוא טקס חשוב מאוד עבורנו, משום שצילה הייתה אישה של נתינה שתמיד עזרה לאנשים שהיו צריכים אותה. אנחנו עושים את הטקס הזה כדי להראות את המעשים הטובים, את הנתינה ואת ההערכה בעולמנו, ומקווים שכולם ילמדו ממנה לעזור אחד לשני. לסיכום, אני חושב שמעשים טובים משמחים את הבן אדם האחר, וכאשר אני נותן – אני גם מקבל בחזרה.

חבר אמיתי- עמית אלימלך. זה היה עוד יום רגיל בבית ספר. אני וחבר שלי דור שיחקנו תופסת הוא נפל וכמעט נתקע בעמוד אני עזרתי לו לקום והמשכנו לשחק. חזרנו לשיעור חשבון ולאחר מכן, בהפסקה השנייה שיחקנו בקפיצה מגובה למרחק. קפצנו הרבה ונהנינו ולקראת סוף ההפסקה נפלתי על הגב והרגשני שכואב לי מאוד בגב. דור עזר לי לקום והרגשתי שהוא חבר אמיתי. חזרנו ביחד לכיתה, סיפרנו למורה מה קרה והיא אמרה לנו ללכת ביחד למזכירות.

יום ירושלים/ רווה קאסו ביום ירושלים הייתה לנו פעילות מיוחדת בחצר בית הספר לכל תלמידי בית הספר. למדנו על איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים ועל חשיבות של איחוד ירושלים. השתתפנו בתחנות מעניינות ולמדנו על שערי ירושלים שאחד מהם הוא שער האריות. בנוסף למדנו על הכותל המערבי ועל מקומות חשובים נוספים הנמצאים בירושלים. שאלו אותנו שאלות על ירושלים והנפנו את דגל ישראל. אחת השאלות הייתה איזה צבע מתחבר עם ירושלים - רבים ענו "זהב" או "לבן". רקדנו ריקודי עם ועמדנו במעגל עם דגל ישראל. חיברנו פזל של שערי ירושלים והיינו צריכים לנחש לפי התמונות את שמות המקומות שנמצאים בירושלים. היה גם משחק שבו היינו צריכים להשלים תמונות חסרות. למרות שהיה משחק נוסף שלא הספקנו לשחק בו, מה שהיה מעצבן קצת, היה יום מהנה, מלמד ומיוחד!

וכשהגענו סיפרנו למזכירה מה קרה והיא נתנה לי קרח לשים על הגב. היה לי קשה להגיע למכה כי היא הייתה באמצע הגב אז דור עזר לי עד שהגענו לכיתה, וזה ממש ממש שימח אותי שיש לי כזה חבר טוב שעוזר לי כל הזמן. חזרנו לכיתה ונגמר היום. כשהלכנו ביחד הביתה דור ליווה אותי עד לבית שלי וחזר לבית שלו. דור הוא החבר הכי טוב של

הכלב- יובל שלום יום אחד הלכתי בגינה ופתאום ראיתי כלב. הכלב היה כל כך חמוד, שלכן ניגשתי ללטף אותו. פתאום, הכלב פתח את הפה ואמר: "יש לי מחלת כלבת". בגלל שהוא אמר לי את זה, נבהלתי, התקשרתי מיד לוטרינר והסברתי לו מה קרה. הוטרינר ענה לי: "גברתי, את משוגעת! כלבים לא מדברים". חזרתי אל הכלב ושאלתי אותו בפליאה: "איך אתה מדבר?". הכלב ענה לי: "אני לא היחיד, יש לי עוד חבר שמדבר". שאלתי אותו בהתרגשות: "אפשר לראות את החבר שלך?", והכלב ענה: "כן, בואי אחריי". הלכנו ביחד אל החבר, וכשהגענו ראיתי ארנב קטן שמדבר! אמרתי לעצמי "זה לא ייאמן", ומרוב התרגשות והלם – התעלפתי מיד.

אבל הכלב לא סתם עמד בצד. הוא לקח את הטלפון והתקשר להזמין אמבולנס. החובש באמבולנס שאל: "איפה אתם נמצאים?". הכלב ענה בבהלה: "אנחנו ברחובות!". כשהאמבולנס הגיע, החובש הסתכל מסביב ושאל בתדהמה: "מה, אתה זה שדיברת?". הכלב ענה בגאווה: "כן, זה אני". האמבולנס פינה אותי לבית החולים, וזהו סיפורו של "הכלב החבר שעזר".

בהפסקה כבר שיחקנו ביחד, ופתאום ראינו עוד ילד שנשאר לבד, אז הזמנו גם אותו לשחק איתנו. אחר הצהריים נפגשנו שוב כולנו ושיחקנו ביחד.

בחתונה- אמילי אביב פעם אחת הלכתי לחתונה של בת דודה שלי. ראיתי שם ילדה שלא כל כך הכרתי, והתחלתי להתחבר אליה. פתאום היא נפלה, ומיד עזרתי לה לקום. בהתחלה התביישתי מהמשפחה שלה, אבל היא עזרה לי להכיר אותם והרגיעה אותי. זה היה אירוע חשוב, גדול ומרגש ונהניתי בו מאוד. הרגשתי שמחה כפולה: גם כי בת דודה שלי התחתנה, וגם כי הכרתי חברה חדשה שהיא טובת לב, חרוצה, אוהבת ללמוד, אכפתית ומתייחסת יפה לכל אדם. בסוף האירוע אפילו החלפנו מספרי טלפון! כשחזרתי הביתה, דיברתי איתה קצת בטלפון ואז הלכתי לישון.

כשקמתי בבוקר, דיברתי איתה שוב קצת בטלפון וסיפרתי לה על התוכניות שלי להמשך היום. אחר כך שיחקתי עם האחים שלי, הלכתי להוציא את שני הכלבים שלי ולספק אוכל לארבעת הארנבים שלי. בהמשך היום הלכתי לבקר את סבא וסבתא שלי, ושיחקתי שם עם בני הדודים הקטנים שלי והיה לנו ממש כיף. אפילו שלחתי לחברה החדשה שלי הודעה וסיפרתי לו כמה כיף לי איתם.

בצופים- יואב רוזנצוייג היום הלכתי לצופים, ובדרך ראיתי ילד אחד שיושב ואוכל בננה לבד. שאלתי אותו למה הוא לבד, והילד, שקוראים לו חיים, סיפר לי שעושים עליו חרם. החלטתי לעזור לו לקום, והזמנתי אותו לבוא איתי לצופים. המדריך שלנו ממש שמח והסכים שחיים ישתתף איתנו בפעולה היום. למחרת בבית הספר, שיחקתי איתו במשחק "שבויים" וניסיתי להכיר לו חברים חדשים. אבל הילדים האחרים לא היו נחמדים. חיים שאל אותם בעצב: "למה אתם לא רוצים לשחק איתי?". הם ענו לו: "כי אתה לא מגניב". חיים אמר: "אני כן מגניב!", אבל הם צעקו עליו: "אתה לא מגניב! בלי אבל, לך מכאן!".

תמר חזון- יום ביער. יום אחד יצאתי לטייל בשביל שבין העצים הירוקים, ופתאום שמעתי ציוץ עדין מאחורי שיח פרחים צבעוני. התקרבתי בשקט וראיתי גור ארנב לבן וחמוד. הארנב ניסה להגיע לתות אדום שהיה גבוה ממנו – הוא קפץ פעם אחת ולא הצליח, הוא קפץ פעם שנייה וגם אז התות נשאר רחוק. צחקתי בעדינות והארנב הביט בי בסקרנות. מצאתי ענף קטן והורדתי בעזרתו את התות. הארנב שמח מאוד וכרסם אותו במהירות. לפתע הגיעו עוד שלושה ארנבונים קטנים מהשיחים, וכל אחד מהם החזיק עלה ירוק בפה. הם הסתדרו בשורה כאילו התאמנו על מצעד מיוחד: הארנבון הראשון קד קידה מצחיקה, השני הסתובב במעגל ונפל על הדשא הרך, והשלישי קפץ ישר לתוך ערימת עלים יבשים.

כולם התחילו להשתולל ולשחק יחד, ואני ישבתי וצפיתי בהם בחיוך גדול. לפני שהלכו, הם השאירו לידי פרח צהוב יפהפה. מאותו יום אני תמיד מחייכת כשאני נזכרת בהרפתקת הארנבונים החמודה.

בהצלחה בשנה הבאה

בשיעור אומנות- תומר גולדשטיין ביום הראשון של כיתה ז’, הרגשתי מעט לבד ומבולבל. הכיתה הייתה מלאה בתלמידים חדשים, והיה קשה למצוא מישהו לדבר איתו. בשיעור האמנות, כשניסיתי לצייר ציור לנושא “חלום גדול”, הבחנתי שחבר חדש בשם איתן מחייך אלי ומציע עזרה. הוא שאל אותי אם אני רוצה שנצייר יחד, והתחלנו לעבוד על הציור בשיתוף פעולה. במהלך הציור, איתן לא רק עזר לי לבחור צבעים ולתכנן את הציור, אלא גם עודד אותי להאמין בעצמי ולשתף את הרעיונות שלי.

המעבר - יואב רוזנצויג לפני שנה עברתי עם המשפחה שלי לעיר חדשה. הייתי עצוב מאוד כי נפרדתי מהחברים שלי ומהשבט שבו הייתי בצופים. ביום הראשון ללימודים הרגשתי קצת מפוחד. לא הכרתי אף אחד ולא ידעתי אם אצליח למצוא חברים חדשים. בהפסקה ישבתי לבד וחשבתי על הבית הישן שלי. אחר הצהריים הלכתי לפעולה הראשונה שלי בצופים בעיר החדשה. כשהגעתי, המדריך הציג אותי לכל הילדים. כמה ילדים מיד ניגשו אליי, חייכו ואמרו לי: "ברוך הבא! בוא תהיה איתנו." במהלך הפעולה הם הסבירו לי מה עושים, הראו לי איפה נמצאים כל הדברים ועזרו לי להרגיש חלק מהקבוצה. ילד בשם עומר הזמין אותי לשבת לידו, וילדה בשם מאיה צירפה אותי למשחק קבוצתי.

דבר המחנכת- תלמידים יקרים שלי, היתה לנו שנה מאתגרת מלאה בחקר ולמידה, פרויקטים מעניינים והרבה בחירה. למדנו לסמוך אחד על השני, לסלוח אך גם לעמוד על שלנו, לנהל קונפליקטים ובעיקר למדנו שביחד אנחנו הכי חזקים. בשנה זו חווינו אתגרים לא פשוטים- מלחמה ואזעקות ולבסוף גם למידה מרחוק. כל אלו לא הוציאו את הרוח ממפרשינו כי כשאנחנו ביחד אף אחד לא יכול עלינו. למדנו ללמוד מתוך בחירה ולקחת אחריות על הלמידה. עזרנו זה לזו לעמוד בכל יעד ומשימה ולא לוותר כשמתעוררת בעיה. בשנה זו היו לנו מגוון פעילויות מיוחדות כמו ערב סרט, לילה לבן, טיול שנתי ועוד. הגשנו פרויקטים מיוחדים שמהם הפקנו מידע רב והרבה לקחים. מצפה לראותכם בשנה הבאה שנמשיך ללמוד ולהוביל זה את זו להצלחה. מאחלת לכם חופשה מהנה ושקטה, תבלו הרבה ותחזרו עם כוחות ומוטיבציה, אתם עולים לכיתה ו' ויש לנו הרבה עבודה. בהצלחה בשנה הבאה, נטלי.

דבר יושבות ראש ההנהגה הבית ספרית. תפקיד מיוחד בתוך מסע חיינו מסתיים לו לאחר שנתיים .נכנסנו בתקופה מאתגרת וצלחנו אותה . הפעלנו קהילה שלמה בעשייה ברוכה בתוך פעילויות רבות ערך -ילדים,חיילים וקשישים. פעלנו בתוך בית הספר מול המורים, המנהלת והילדים תוך עדי שיתוף פעולה מדהים שהביא למצויינות ולא פחות. בטו בשבט עזרנו בהפקת ארוע מרגש שהחל מבחינת הקהילה באירוח בבתים, מכירת תוצרית ביריד חקר הפרי ובסיום המרגש שכולו תרומה לקהילה קניית ספסלים למחלקות השיקום מכספי התרומה. יזמנו טורניר בעל חשיבות ערכית לזכרה של שקד חבני ז״ל שאביה יוסי היה תלמיד בית הספר בעבר.טורניר שיהפוך להיות מסורת בית ספרית שלנו. הקפדנו על ישיבות הנהגה מסודרות ומלאות בהרכבן תוך שיתוף פעולה מדהים והכנסת מטרות ,אירועים ופעילויות . אנחנו מאמינות בעשייה חינוכית ,יוזמות חדשות,רוח טובה והכי חשוב בכוח של ילדים ליצור מציאות ולשנות עולם רק אם מכוונים אותם נכון,מאחורי כל ילד עומד מבוגר אחראי שמאמין בו. לתפארת המורות ראינו איך הילדים מתפתחים, מושקעים ומשתפים פעולה יפה ושמחנו להיות חלק מכל הטוב הזה של בינתחומי הדר. העשייה שלנו פעלה בכבוד ושותפות והצלחה היתה עניין של לבבות שמתחברים. שמחות שנפלה בחלקנו הזכות להיות הלב הפועם שהניע הרבה דברים טובים. שתלנו תקווה, השקינו אמונה, הפקנו ארועים וכמובן דברים חינוכיים.

שכבת ו' ערכה זיכרון בסלון להורים וילדים בבתי משפחות השכבה, זו השנה התשיעית. הקהילה בשיתוף בית הספר ערכה בהובלת יושבות ראש ההנהגה שלנו “שישי קהילתי” מיוחד במינו לזכרה שקד חבני ז”ל זו השנה השנייה. וזו הזדמנות נהדרת להודות בשמי ובשם כל הצוות ליושבות ראש ההנהגה הבית-ספרית, חלי סיטון נרדע ומאיה פארג’ יעקב, שמסיימות השנה את תפקידן ובהחלט תרמו מזמנן שעות רבות וטובות, זה לא מובן מאליו ובהחלט ראוי לכל הערכה (לפעמים הייתי בטוחה שהן גרות בבית –הספר), אפשרו לנו לעסוק במה שאנחנו הכי טובים בו, חינוך ילדכם, ותמיד הגיעו, יחד עם כל חברי ההנהגה, ממקום מפרגן ומלא כבוד ונעם. עזרתם לנו להיות איתנים. תודה. תודה גם לכל אלה שהלכו אתנו יחד "יד ביד" ותרמו, כל אחד בדרכו שלו, להצלחת שנה מורכבת זו. הורים יקרים, כמו בכל שנה הוכחתם יותר מכול שאנחנו יכולים לעשות הכול יחד ובהצלחה גדולה. כשצוות בית הספר הולך שלוב זרוע עם הנהגת הורים תומכת- השמיים הם הגבול. תודה לצוות שלי המופלא ולכל עובדי המנהלה שבאים ועושים הכול מאהבה ובשמחה. אתם לא מובן מאליו. עבורי, אתם נבחרת שלא מוותרת על הישגים אבל גם לא מוותרים על אף ילד.ה ודואגים להיות נוכחים עבור הילדים ומשפחותיהם. גם עליכם צוות יקר עברה שנה קשה ומורכבות במציאות משתנה וכואבת. מורידה בפניכם את הכובע אתם אנשי חינוך מהמעלה הראשונה. כשכתבתי את דברי לעיתון, התגלתה בפני עשייה מופלאה ונהדרת שמקדמת אותנו לחינוך איכותי וקהילתי כפי שחרט על דיגלו "בינתחומי הדר" מאז ומתמיד. העשייה שנעשתה השנה מרובה, אך הדף קצר מלהכיל הכול, על כן בחרתי "על קצה המזלג" את עיקרי הדברים. בעיתון זה מובאת לפניכם העשייה הבית -ספרית והכיתתית כפי שחוו אותה ילדי בית הספר. את הכתבות שתקראו כתבו כל ילדי הכתה כולם. לכתיבת עיתון ערכים רבים כגון עידוד כתיבה וקריאה, התנסות בתהליכי טיוט בכתיבה, הכרת סוגות כתיבה שונות, ביטוי עצמי ושיתוף ושיקוף של עשייה בית-ספרית ענפה. אנו רואים חשיבות רבה בכך שכל ילדי ביה"ס כותבים לעיתון ולא רק קומץ ילדים נבחר, ומגישים לכם, בגאווה גדולה, את עיתון הכתה לקריאה. את עיתוני שאר הכיתות תוכלו לקרוא באתר הבית ספרי שלנו. חופשה נעימה, שקטה וקריאה מהנה - ענת לוז ורשביאק

העשייה שלנו פעלה בכבוד ושותפות והצלחה היתה עניין של לבבות שמתחברים. שמחות שנפלה בחלקנו הזכות להיות הלב הפועם שהניע הרבה דברים טובים. שתלנו תקווה השקינו אמונה הפקנו ארועים וכמובן דברים חינוכיים תודה לכם על הזכות מאחלות לכם המשך עשייה ,הגשמה והשראה כי היכן שיש לב, הדרך תמיד ממשיכה. ולך ענת נודה ממעמקי הלב על שיתוף הפעולה היוצא דופן ועל האדם שאת. שנתת לנו לפעול תוך עידוד ותמיכה וליצור מעגלים של עוד טוב ועוד ערך ועוד כבוד. השנה אנו מסיימות את תפקידנו מלאות סיפוק ומברכות את צח ירימי ואורון בוכריס עם כניסתם לתפקיד. מאיתנו מאיה פרג יעקב וחלי סיטון נרדעא

בנוסף הכנו משלוחי מנות להוסטלים בנס ציונה. "יום היועצת "- המועצה הכינה קישוט לחדר היועצת וחילקה פרחים לתלמידים ביה"ס ומכלל הפרחים הכנו גינה יפיפיה וצבעונית. יום ספורט בבית הספר שלנו הוא עוד יום של חגיגה .השנה המועצה עמדה בתחנות השונות והפעילה בסבבים את הכיתות ביום שכולו חינוך לבריאות. ארחנו בביה"ס טורניר כדור יד והמועצה ארזה לכל השחקנים חטיפי בריאות לסוף המשחק. הכנו הפתעות ליום המורה שנדחה בשל המלחמה -קיר של גיבורי וגיבורות על כל תלמיד כתב למה המורה שלו היא/הוא גיבור. והנה חלפה לה שנה וההתרגשות בשיאה יום התלמיד הגיע ותלמידי המועצה מחליפים בדרך כלל את ההנהלה והצוות ומאחר ועברנו ללמוד בזום גם היום החוויתי הזה נמנע מאיתנו מבטיחים שישלים את כל החוסרים בתחילת השנה הבאה. שנת תשפ"ה היתה שנה מאתגרת מאוד לכל אחד בביה"ס ובעם ישראל אך למרות כל הקשיים שהמלחמה הערימה עלינו רצינו לשמור על שיגרה בחברת הילדים ולתת מקום לתלמידים להיות שותפים בעשיה הבית סיפרית. נתראה בשנת תשפ"ו בשנה חדשה של עשייה, מירה טוראל רכזת חברת הילדים

דבר המנהלת לקהילת "בינתחומי הדר", אנו מסיימים את שנת הלימודים בצל מלחמת "חרבות ברזל" ומבצע “עם כלביא”, יחד עם זאת העשייה השנה הייתה ענפה, מרובה ומלאת הישגים בתחומים רבים. התחלנו את השנה במלוא המרץ ומלאי תוכניות לעתיד ותפילות לסיום המלחמה וחזרת כל חטופנו. המשכנו לקדם תהליכי הוראה-למידה בכל שכבות הגיל והמשכנו לפתח פדגוגיות אחרות, בדגש על שילוב התפיסה החינוכית הדמוקרטית הנותנות מענה לשונות בין התלמידים ולדיפרנציאליות בלמידה, כחלק מפיתוח ייחודיות בית הספר המושתתת על שלוש עקרונות: בחירה, דיאלוג בין באי בית הספר, הוראה גמישה מותאמת ומגוונת המזמנת עצמאות. השנה עשינו שימוש במתחמי למידה חוץ כיתתיים שמשלימים את דרכי הלמידה הוראה הייחודיים שלנו, מרחב משחקי עץ ולמידה ליד מבנה תפוז , חדר פרויקטים לשכבות א-ג ושני חדרי פרויקטים ייחודיים לשכבות ד-ו. המשכנו את נושא המשחוק בלמידה עם היוזמה שלנו "הופכים את היוצרות משנים את כללי המשחק"- שיעור הפסקה. המשכנו גם עם קורסי הבינתחומי- השנה הילדים בחרו קורסי בינתחומי מכתה ב-ו. פרויקטים- המשכנו עם המענה הנוסף לייחודיות שלנו, פרויקט חקר בדגש על לומד עצמאי וניהול זמן. השנה החזרנו גם את “לילה לבן - ל”ג בעומר אקולוגי” שכלל דוחני הפעלה, אזעקה, מופעי אור ואש, מוסיקה טובה ולינה בשקי שינה בחצר בית הספר. הילדים למדו בתחנות משחק ביום שיא חוויתי “ מנהרת הרוח הישראלית” שעסק בתולדות המדינה שלנו. חברת הילדים ומועצת התלמידים הייתה מאד פעילה וכל החלטה התקבלה בהצבעה. הפסקות ייחודיות, ציון אירועים. כחלק מיום המעשים הטובים – בנינו וצבענו ספסלי תרומה למחלקות השיקום, אספנו חבילות ליחידה הלוחמות בסוריה בשיתוף מפעל “אחוה”. ערכנו יום שכולו דיבר ערכים חברתיים ב"יום צילה" ( ציון יום נתינת הלב) בשיתוף מדריכי המועדונצ’יק.

דבר רכזת חברת הילדים. פתחנו בשמחה את שנת הלימודים למרות מלחמת "חרבות ברזל". חשוב לכולם לשמור על השגרה עד כמה שניתן לייצר מציאות שבה כולנו יחד ממשיכים קדימה. בשבעה באוקטובר מועצת התלמידים של שנת תשפ"ד הכינה קיר מפעיל שעליו הצמידו תלמידי ביה"ס מילים של תקווה. בנוסף בכל הכיתות הכנו גלויות של תקווה -מכתבים לילדי הצפון והדרום המפונים וקיבלנו מכתבי תודה בחזרה. בתחילת נובמבר כאשר לומדים בכיתות על סבלנות, סובלנות וקבלת האחר ומציינים את יום הירצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין בכיתות החלו להציג גם השנה מצעי בחירות. תלמידים משכבות ג-ו שכתבו והציגו את מצע הבחירות שלהם ניגשו לבחירות כיתתיות למועצת התלמידים תשפ"ה. לאחר בחירת מועצה חדשה כל תלמידי ביה"ס יצאו ביום מיוחד וחגיגי לבחור את יו"ר המועצה וחוו את תהליך הבחירה האישית בקלפי. מתוך נציגי המועצה בכיתות ה-ו נבחרה נציגות לפרלמנט הילדים העירונית שחוברת לפרלמנט הנוער ויחד פועלים למען ילדי העיר נס ציונה. הפעילות הראשונה כמועצה: וועדה לכל שכבה . השכבות קיבלו אחריות בסדר היום של ביה"ס. נקיון החצר, איסוף משחקי קופסא, פינוי ילדים ממסדרונות בזמן ההפסקה, הפסקות פעילות. "אתם תורמים ואנחנו ברכות מחלקים" אספנו מוצרים מהקהילה להנדסה קרבית -יהלו"ם שלחמה בלבנון הכנו ברכות ובשיתוף עם חברת "אחווה" ארזנו חבילו לחמם להם את הלב. סייענו לפרלמנט הילדים באיסוף עוגות וקפה לדוכני שתיה חמה למנקי רחובות. הכנו ליום המשפחה פעילות והעברנו בכיתות. ביום המעשים הטובים יצאנו נציגים מכל כיתה עם המועצה לבנות ולצבוע ספסלים שתרמנו לבית חולים שמטפל בפגועי נפש מהמלחמה וממסיבת הנובה. בחנוכה -חילקנו מטבעות שוקולד וברכות מכלל תלמידי ביה"ס לחיילים הפצועים שמאושפזים במחלקות השיקום. "לתת זה לקבל"- הכנו משלוחי מנות למשפחות שכולות ששכלו את בנם במלחמה .באנו לחזק יצאנו מחוזקים.

תודה לכם על הזכות, מאחלות לכם המשך עשייה, הגשמה והשראה כי היכן שיש לב, הדרך תמיד ממשיכה. ולך ענת נודה ממעמקי הלב על שיתוף הפעולה היוצא דופן ועל האדם שאת.שנתת לנו לפעול תוך עידוד ותמיכה וליצור מעגלים של עוד טוב ועוד ערך,ועוד כבוד. השנה אנו מסיימות את תפקידנו מלאות סיפוק ומברכות את צח ירימי ואורון בוכריס עם כניסתם לתפקיד. תפקיד מיוחד בתוך מסע חיינו מסתיים לו לאחר שנתיים .נכנסנו בתקופה מאתגרת וצלחנו אותה . הפעלנו קהילה שלמה בעשייה ברוכה בתוך פעילויות רבות ערך -ילדים,חיילים וקשישים. פעלנו בתוך בית הספר מול המורים, המנהלת והילדים תוך עדי שיתוף פעולה מדהים שהביא למצויינות ולא פחות. בטו בשבט עזרנו בהפקת ארוע מרגש שהחל מבחינת הקהילה באירוח בבתים, מכירת תוצרית ביריד חקר הפרי ובסיום המרגש שכולו תרומה לקהילה קניית ספסלים למחלקות השיקום מכספי התרומה. יזמנו טורניר בעל חשיבות ערכית לזכרה של שקד חבני ז״ל שאביה יוסי היה תלמיד בית הספר בעבר.טורניר שיהפוך להיות מסורת בית ספרית שלנו. הקפדנו על ישיבות הנהגה מסודרות ומלאות בהרכבן תוך שיתוף פעולה מדהים והכנסת מטרות ,אירועים ופעילויות . אנחנו מאמינות בעשייה חינוכית ,יוזמות חדשות,רוח טובה והכי חשוב בכוח של ילדים ליצור מציאות ולשנות עולם רק אם מכוונים אותם נכון,מאחורי כל ילד עומד מבוגר אחראי שמאמין בו.לתפארת המורות ראינו איך הילדים מתפתחים ,מושקעים ומשתפים פעולה יפה ושמחנו להיות חלק מכל הטוב הזה של בינתחומי הדר.