הסיפור שלנו

בי"ס בינתחומי הדר

שנת תשפ"ו - חוויות וסיפורים

קורס צ'י קונג – כתבה מאת נגה אייזנברג המלצה מהלב: קורס צ'י קונג בבית הספר! הקורס צ'י קונג הוא קורס שמתקיים במסגרת קורסי הבחירה בבית הספר ה"בינתחומי הדר", ואני רוצה לספר לכם על החוויה המיוחדת שלי בקורס. צ'י קונג זהו תרגול עתיק שמגיע מסין ויש בו תנועות איטיות, נשימות עמוקות והמון ריכוז. בקורס אנחנו מחקים תנועות של בעלי חיים כמו נמר, עגור, צ'יטה ועוד, ולומדים להזיז את הגוף על מזרנים בצורה רגועה שמלמדת אותנו לנשום נכון. בשבילי זה ממש לעשות ספורט, כי התרגול הזה מרפא גם את הגוף וגם את הנפש. במהלך השיעורים, המדריכה מספרת לנו סיפורים ישנים ועתיקים על הדרך שבה התפתחה אומנות הצ'י קונג, וזה מרתק מאוד.

השיעור עצמו מתקיים בקבוצה קטנה של תלמידים מהשכבה, והמדריכה שלנו מאוד נחמדה. לפעמים אנחנו עושים תחרויות משעשעות בין הילדים, ובסוף הקורס מחלקים לנו פרסים שווים מדבקות שהגיעו כל הדרך מיפן! אני נהניתי מאוד בשיעורים כי הקורס הזה גם מצחיק, גם מרגיע ובעיקר גורם לי להמון הנאה. הייתי שמחה מאוד להירשם לקורס צ'י קונג גם במחצית הבאה, אבל אני יודעת שאי אפשר (כי צריך לתת הזדמנות גם לילדים אחרים). אני ממליצה לכולכם לנסות!

אריאל אלמוג -ל"ג בעומר 2026 ל"ג בעומר בבית הספר שלנו, "בינתחומי הדר", הוא יום מיוחד במינו. אצלנו לא עושים מדורות כמו כולם, ובמקום זה אנחנו חוגגים ביום עם המון פעילויות, משחקים וסרטים. ל"ג בעומר השנה היה אחד הימים הכי מהנים שהיו לי. לפני שהתחילו כל הפעילויות הגדולות, אכלתי ונהניתי מכל רגע. בהמשך הלילה הספקתי לראות שני סרטים מעניינים, לשחק במשחקי קופסה ולהשתתף בתחנות יצירה מגוונות. הכנתי יצירות יפות מחומרים שהבאתי מהבית, והרגשתי ממש גאה במה שהצלחתי ליצור.

אחר כך עברנו לחלקים הקצביים של היום. היו המון שירים וריקודים, וכולם נהנו מאוד. שיחקנו בכדור, צחקנו יחד, וגם שיחקנו "אמת או חובה". זה היה משחק ה"אמת או חובה" הכי מצחיק ששיחקתי אי פעם, וכולנו פשוט לא הפסקנו לצחוק! כשחלק מהילדים כבר התעייפו והלכו לישון, אני עדיין הייתי מלאה באנרגיות. המשכתי לשחק עם החברות שלי, ואפילו עם ילדים משכבות גדולות יותר ותלמידים מהכיתה המקבילה.

חברות-אודל בואהרן שמי אודל, ואני חושבת שחברות היא דבר מאוד חשוב. חברות היא כשיש לך חברים שעוזרים לך כשאתה עצוב. כשאתה מרגיש לבד, הם באים להיות איתך ולעודד אותך כדי שתרגיש טוב יותר. חברים טובים גם עוזרים אחד לשני ללמוד דברים חדשים. אם מישהו לא יודע משהו, החברים יכולים להסביר ולעזור לו להבין. ככה כולם לומדים ומשתפרים יחד. אני אוהבת לעזור לחברות שלי, וגם הן עוזרות לי כשאני צריכה. אנחנו משחקות ביחד, מדברות, צוחקות ונהנות. כשלאחת מאיתנו קשה, כולנו מנסות לעזור לה ולהרגיש טוב יותר. בהפסקות אנחנו משחקות יחד ולא משאירות אף אחת לבד. אם חברה שוכחת ציוד לבית הספר, אנחנו משתדלות לעזור לה. כשיש יום הולדת, כולנו שמחות וחוגגות יחד.

לפעמים יש ויכוחים קטנים, אבל חברות אמיתיות יודעות לדבר, לסלוח ולהשלים. כך החברות שלנו נשארת חזקה וטובה. לכן אני חושבת שחברות היא דבר מיוחד. חברים טובים עוזרים אחד לשני, תומכים אחד בשני, שומרים על אחד את השני וגורמים לנו להיות שמחים יותר. אני שמחה שיש לי חברות טובות שאפשר לסמוך עליהן בכל מצב.

טקס בית ספרי-כתב שוהם בני אני רוצה לספר על חוויה מיוחדת ומרגשת שהייתה לי בבית הספר. יום אחד המורה סיפרה לנו שעומד להתקיים טקס לזכרה של צילה זאבי, שהייתה מנהלת בית הספר שלנו בעבר. במסגרת הטקס היינו צריכים להציג את הסיפור "העץ הנדיב", והמורה חיפשה תלמידים לתפקידים השונים. מאוד רציתי להשתתף בהצגה. גם תלמיד אחר רצה את אותו התפקיד שאני רציתי, ולכן החלטנו לערוך הגרלה בעזרת המשחק "אבן, נייר ומספריים". לשמחתי, ניצחתי וקיבלתי את תפקיד הילד בסיפור. התפקיד היה מאתגר ולא פשוט. הייתי צריך ללמוד הרבה טקסט בעל פה, ולכן התאמנתי בבית במשך ימים רבים. עשיתי חזרות מול המשפחה שלי והשתדלתי לזכור כל מילה. בנוסף, הבאתי תחפושת של זקן, שכללה זקן מלאכותי ומקל הליכה.

באחת החזרות קרה משהו מלחיץ. איבדתי חלק מהתחפושת ולא הצלחתי למצוא אותו. ביקשתי מכמה חברים לעזור לי לחפש, ולמזלי מצאנו את האביזרים אחרי זמן קצר. שמחתי מאוד והמשכנו בחזרות כרגיל. בתחילת החזרות הייתי מאוד לחוץ. פחדתי שאשכח את המילים בזמן ההצגה. אבל ככל שהתאמנתי יותר, הרגשתי בטוח יותר בעצמי. החברים שלי עזרו לי, ויחד עשינו חזרות רבות. לבסוף הגיע היום הגדול. בבוקר ערכנו חזרה אחרונה, ואחרי ההפסקה התחילה ההופעה. התרגשתי מאוד, במיוחד כשראיתי את ההורים שלי בקהל. כשהתחלתי לשחק, הכול זרם מצוין. זכרתי את כל המילים והצלחתי לבצע את התפקיד בצורה טובה. בסוף ההצגה הרגשתי גאווה גדולה. שמחתי שלא ויתרתי, שהתאמנתי הרבה ושנתתי את כל כולי. זו הייתה חוויה מיוחדת שאזכור עוד הרבה זמן.

מה עושים בצופים? כתב אביתר גואטה, תלמיד כיתה ד' היום אני רוצה לספר לכם מה עושים בצופים ולמה אני כל כך נהנה ללכת לפעולות. בצופים יש הרבה פעילויות מעניינות ומהנות. אנחנו מכינים יצירות, מכינים מאכלים טעימים ומשחקים במשחקים מגוונים. בכל פעולה מחכה לנו משהו חדש ומפתיע. לדוגמה, באחת הפעולות הכנו מרשמלו עם שוקולד. לפני שהתחלנו להכין את המאכל, שיחקנו כמה משחקים, ובסיום כל משחק קיבלנו חלק אחר מהמתכון. רק לאחר שאספנו את כל החלקים, התחלנו להכין את המאכל ביחד. זו הייתה חוויה מהנה במיוחד. הצופים מיועדים לילדים מכיתה ד' ומעלה. הפעולות מתקיימות בדרך כלל בשעה 17:00 ונמשכות זמן מה. בכל פעולה אנחנו לומדים לעבוד יחד, לעזור אחד לשני ולשתף פעולה במשימות שונות.

חשוב לי להגיע לפעולות הצופים כי שם אני פוגש חברים, נהנה מפעילויות מעניינות ולומד לעבוד בצוות. בנוסף, הפעולות מחזקות את הביטחון העצמי שלי ומלמדות אותי לקחת אחריות ולעזור לאחרים. מהכיתה שלנו מגיעים בערך שישה תלמידים לפעולות. אצלנו הבנים והבנות נמצאים בפעולות נפרדות, אך כולם נהנים מהפעילויות המגוונות ומהאווירה החברתית. לסיכום, אני מאוד אוהב את הצופים. זה מקום שבו אפשר ליהנות, להכיר חברים חדשים, ללמוד דברים חשובים ולצבור חוויות מיוחדות בכל שבוע.

יולי ושון יולי הייתה ילדה בכיתה ד'. היה לה קשה להתחבר לילדים אחרים, ולכן לפעמים היא נשארה לבד. זה קרה לה במשך שנים רבות, והיא הרגישה עצובה כשלא היה לה עם מי לשחק. יום אחד, בזמן ההפסקה, יולי יצאה לחצר. היא ראתה את כל ילדי הכיתה משחקים ונהנים יחד. כמו תמיד, היא ישבה בצד ונשארה לבד. למחרת הגיע לכיתה ילד חדש בשם שון. כל הילדים ניסו לדבר איתו ולהכיר אותו. שון שם לב ליולי, שישבה לבדה בפינה. הוא ניגש לילדים ושאל: "מי הילדה הזאת?" הילדים ענו: "זאת יולי. היא קצת מוזרה." בהפסקה יולי שוב ישבה לבד. שון ניגש אליה ושאל: "למה את לבד? ולמה כולם אומרים שאת מוזרה?" יולי גלגלה עיניים ולא ענתה. שון לא ויתר ושאל שוב: "למה את תמיד לבד?" יולי השפילה את מבטה וענתה בשקט: "אני לא מסתדרת עם הילדים בכיתה." שון חשב איך הוא יכול לעזור לה.

למחרת, כשיולי הגיעה לכיתה, היא הופתעה מאוד. כל הילדים דיברו איתה והתענינו בה. יולי לא הבינה מה קרה. בהפסקה הילדים קראו לה לבוא לשחק איתם. גם שון היה שם. יולי ניגשה לשון ושאלה: "אני יודעת שאתה קשור לזה. איך גרמת להם לדבר איתי ולשחק איתי?" שון חייך וענה: "לא גרמתי להם. פשוט ביקשתי מהם לתת לך הזדמנות. אמרתי להם שכדאי לנסות להכיר אותך לפני שהם שופטים אותך. הם הסכימו, וגילו שאת ילדה נחמדה." יולי חייכה. היא הרגישה שמחה מאוד. מאותו יום היא כבר לא נשארה לבד. הילדים שיחקו איתה, דיברו איתה והכירו אותה טוב יותר. יולי ושון הפכו לחברים טובים, ויולי גילתה שלפעמים חבר אחד יכול לשנות הכול.

חוג הריקוד והחברה הטובה- עמית חיים בכל יום חמישי יש לי ולאמה חוג ריקוד. אנחנו מאוד אוהבות לרקוד ומחכות כל השבוע ליום הזה. בבוקר אני תמיד מביאה לבית הספר תיק עם בגדי הריקוד שלי, כדי שאוכל ללכת ישר לחוג אחרי הלימודים. ביום חמישי אחד קרה משהו לא נעים. כשהסתיימו הלימודים ורציתי להתארגן לחוג, גיליתי ששכחתי את בגדי הריקוד בבית. מאוד נלחצתי והייתי עצובה, כי החוג מתחיל בדיוק בשעה 16:00 ולא היה לי זמן לחזור הביתה. סיפרתי לאמה מה קרה. היא מיד רצתה לעזור לי. הלכנו יחד לבית שלה, ואמה פתחה את הארון והתחילה לחפש בגדים שיתאימו לי. היא עברה בין המדפים וחיפשה משהו שאוהב ללבוש ושארגיש בו בנוח. לבסוף היא מצאה לי חולצה ומכנס שהתאימו לי מאוד.

כל כך שמחתי שלא הפסקתי להודות לה. בזכותה הצלחתי להשתתף בחוג הריקוד ולא הפסדתי אף תרגיל. באותו רגע הבנתי איזו חברה טובה היא. חברה אמיתית תמיד מנסה לעזור ולעשות הכול כדי שחברתה תהיה שמחה. כשחזרתי הביתה סיפרתי לאמא ולאבא שלי על כל מה שקרה. הם הקשיבו לסיפור ואמרו: "כל הכבוד לאמה על ההתנהגות היפה ועל הלב הטוב שלה. לא כל אחד היה מוכן לעזור כך לחבר." בערב אמא שלי כתבה הודעה לאמא של אמה: "עמית חזרה הביתה וסיפרה לי על המעשה המקסים של אמה. היא כל כך שמחה שאמה השאילה לה בגדים לחוג. תודה על החינוך הנפלא ועל טוב הלב." מאותו יום אני זוכרת שחברות אמיתית נמדדת ברגעים הקטנים, כשעוזרים אחד לשני מכל הלב. למדתי שחבר טוב הוא מי שנמצא שם בשבילך כשאת זקוקה לעזרה, ושמעשה קטן של נתינה יכול לשמח מאוד אדם אחר. ❤️

השוטר הנחמד- איתן טורק יום אחד הלכתי עם כמה חברים למכולת השכונתית. רצינו לקנות כמה דברים, אבל כשהגענו לקופה גילינו לפתע שאין לנו מספיק כסף. בדיוק אז שמענו קול מאחורינו אומר: "הכל בסדר, אני אשלם עליכם". שהסתובבנו, הופתענו מאוד. לא ציפינו שאיש זר יסכים לעזור לנו בצורה כל כך יפה ונדיבה. האיש שפתח את הלב היה שוטר. הוא היה אדיב ונחמד מאוד, והושיט לנו עזרה בדיוק ברגע שהיינו זקוקים לה. הודינו לו מכל הלב ושמחנו מאוד על המעשה הטוב שלו. כשחזרתי הביתה, סיפרתי מיד לאמי על מה שקרה. היא אמרה שזה היה מעשה יפה ומרגש מצד השוטר, ושחשוב לעזור לאחרים כשאפשר. יחד עם זאת, היא הסבירה לי שבפעם הבאה, אם אקלע לבעיה או יחסר לי כסף, כדאי שאפנה קודם כל אליה. מהמקרה הזה למדתי שיש בעולם אנשים טובים שאוהבים לעזור, ומעשה קטן של נדיבות יכול לשנות למישהו אחר את כל היום.

הסיפור של אלון ומשחקי הכדורסל קוראים לי אלון אדדי ואני בכיתה ד. אני מאוד אוהב כדורסל. אני אוהב ללכת למשחקים ולראות את השחקנים רצים על המגרש ואת הקהל מעודד בכל הכוח. אני אוהד של מכבי תל אביב ולמשחקים שלהם אני הולך בעיקר עם אבא. זה זמן מיוחד שלנו ביחד. אנחנו נוסעים לאולם, מדברים על המשחק ומנסים לנחש מי יקלע הכי הרבה נקודות. אני גם הולך למשחקים של נס ציונה. לשם אני מגיע עם חברים מהכיתה. זה מרגיש אחרת כי אנחנו צוחקים בדרך, קונים חטיפים ומעודדים בקול חזק. לפעמים אנחנו אפילו מנסים לחקות את השחקנים ולדמיין שאנחנו על המגרש. בכל משחק שאני הולך אליו אני מקווה שהקבוצה שאני אוהד תנצח. גם אם זה לא תמיד קורה, אני ממשיך ליהנות מהמשחק עצמו, מהאווירה באולם ומהזמן שאני מבלה עם אבא או עם החברים. הכדורסל בשבילי הוא הרבה יותר מספורט. הוא חוויה, הוא כיף גדול והוא משהו שאני רוצה להמשיך לאהוב עוד הרבה זמן.

כדורגל, משפחה וחבר מהכיתה- כתב ארז מלאך אני רוצה לספר על חוויה מיוחדת ומהנה שהייתה לי במשחק כדורגל. יום אחד הלכתי למשחק כדורגל עם אבא שלי ועם אחי הבכור, שמשרת בצבא. מאוד התרגשתי לקראת המשחק וחיכיתי לו במשך כמה ימים. המשחק התקיים בתל אביב. יצאנו מהבית מוקדם כדי להספיק להגיע בזמן ולמצוא חניה. כשהגענו לאצטדיון גילינו שיש לנו מקומות מצוינים, שמהם יכולנו לראות היטב את כל המגרש. לפני שהמשחק התחיל קנינו פופקורן ושתייה. חלקתי את הכיבוד עם אבא שלי ועם אחי, וישבנו יחד באווירה נעימה וחיכינו לשריקת הפתיחה. במהלך המשחק קרתה לי הפתעה משמחת. פגשתי את אלון, חבר שלי מהכיתה. מאוד שמחנו לראות זה את זה, ודיברנו על הקבוצות שאנחנו אוהדים ועל המשחק. היה לי כיף במיוחד לפגוש חבר מהכיתה במקום שלא ציפיתי לראות אותו.

באצטדיון הייתה אווירה נהדרת. האוהדים שרו, מחאו כפיים ועודדו את הקבוצות. גם אני הצטרפתי לעידוד ונהניתי מאוד לצפות במשחק. למחרת בבית הספר אני ואלון סיפרנו לכל תלמידי הכיתה על החוויה שלנו. סיפרנו על המשחק, על האווירה באצטדיון ועל המפגש המפתיע בינינו. החברים הקשיבו לנו בהתלהבות ושמחו לשמוע על החוויה. בסוף היום הרגשתי שמחה. נהניתי לבלות עם המשפחה שלי, לצפות במשחק כדורגל ולפגוש חבר מהכיתה. זו הייתה חוויה מיוחדת שאזכור עוד זמן רב. ⚽😊

רוכבים ועוזרים- לירוי נסים באחד מימי הצהריים, רואי ואני יצאנו לרכוב יחד על אופניים. היה לנו כיף מאוד, אבל פתאום רואי לא שם לב, התנגש באבן גדולה וקיבל מכה חזקה בברך. מרוב כאב הוא היה עצוב והתחיל לבכות. לא השארתי אותו לבד. הלכנו יחד אליו הביתה כדי שאוכל לעזור לו. ניקינו בעדינות את הברך, שמנו פלסטר וחיכינו בסבלנות עד שהוא יירגע. לשמחתנו, אחרי זמן קצר הכאב עבר ורואי כבר הרגיש הרבה יותר טוב כשהכל הסתדר, יצאנו שוב והמשכנו ברכיבה. בדרך החלטנו לחפש כלבים כדי ללטף אותם, לשחק איתם ולהביא להם אוכל. לפתע ראינו כלב חמוד שיושב לבדו ומחכה. הבנו מיד שהוא כנראה הלך לאיבוד, והחלטנו לעזור לו לחזור הביתה חיכינו לידו כמה דקות, אבל אף אחד לא הגיע.

ואז, פתאום שמענו איש שקורא בדאגה ובקול רם: "ג'ינג'י! ג'ינג'י!". הוא נראה לחוץ מאוד. מיהרנו לגשת אליו וסיפרנו לו שראינו כלב שיושב לבד ממש פה בקרבת מקום. כשהאיש ראה את הכלב שלו, הוא שמח והתרגש מאוד, והודה לנו מכל הלב אחרי שהצלחנו לעזור, המשכנו בטיול שלנו. בהמשך הדרך ראינו מישהו ששיחק עם הכלב שלו, ושאלנו בנימוס אם מותר לנו להצטרף. הוא הסכים בשמחה, אז זרקנו לכלב את הצעצוע, ליטפנו אותו ונהנינו מאוד בדרך חזרה הביתה, רואי ואני סיכמנו את היום. הבנו כמה זה כיף וחשוב לעזור לאחרים, וגם כמה חשוב להיות זהירים כשרוכבים על אופניים. זה היה יום מיוחד במינו, שבו למדנו שאפשר גם ליהנות וגם לעשות מעשים טובים

ניצלנו את ההזדמנות וברחנו לכיוון שאליו הילד המבוהל נסע. הגענו למגרש הספורט, אבל אחרי כמה דקות גם הרודפים הגיעו לשם. החלטנו לנסוע לכיוון בניין העירייה כי חשבנו שהוא מתחבא שם. חיפשנו אותו בכל פינה ולא מצאנו. המשכנו לחפש בעוד מקומות ואפילו נסענו לכיוון הבית שלו. כבר התחלתי להרגיש די עייף ומבולבל, אבל לא רציתי לוותר עליו. בדרך לבית שלו, פתאום ראינו אותו! שמחתי מאוד והרגשתי הקלה גדולה. החלטנו לעשות יחד את הירידה המהירה של הרחוב. בדרך עברנו שוב במקום שבו החבורה נפלה ונזכרנו במה שקרה. כולנו צחקנו והרגשנו הרבה יותר רגועים. הילדים שרדפו אחריו כבר לא הצליחו לעקוב אחרינו, אז יכולנו סוף סוף לנוח. חזרנו הביתה, ניפחתי את האופניים שלי, שתינו מים ונחנו. אחר כך המשכנו לרכוב והלכנו לבית הנוער לאכול חטיפים. בסוף היום הרגשתי שמח מאוד וסיכמתי לעצמי שזה היה יום כיפור מלא בהרפתקאות, צחוקים וחוויות שלא אשכח. היה יום חוויתי, למרות כל ההתרגשות והבלגן בדרך!

סיפור על חברות טובה כתבה: בר שני בהפסקה בבית הספר שיחקתי עם חברות שלי תופסת בחצר. צחקנו מאוד ונהנינו לרוץ ביחד. בזמן המשחק, אחת הילדות נפלה על הרצפה. מיד רצנו ועזרנו לה לקום. שאלנו אותה אם היא בסדר, והיא אמרה שהיא קיבלה מכה בברך וירד לה דם. ראינו שהיא קצת כואבת ודואגת, ולכן לא נשארנו אדישות. קראנו מיד למורה כדי שתוכל לעזור לה. המורה הגיעה במהירות, בדקה מה שלומה והתקשרה להורים שלה. אחרי זמן קצר ההורים שלה הגיעו לבית הספר ולקחו אותה הביתה כדי שתקבל טיפול מתאים. אחרי שהיא הלכה חזרנו לשחק, אבל המשכנו לחשוב עליה ודאגנו לה. בהמשך היום חזרנו לכיתה והמורה שאלה אותנו מה קרה, ואנחנו הסברנו לה שעזרנו לה והיא הלכה הביתה עם ההורים.

למחרת בבית הספר פגשנו שוב את אותה ילדה ושאלנו אותה איך היא מרגישה. היא אמרה לנו שהיא מרגישה הרבה יותר טוב. שמחנו מאוד לשמוע את זה והרגשנו הקלה גדולה. מאותו יום הבנתי כמה חשוב להיות חברים טובים באמת לעזור אחד לשני, לדאוג לאחרים ולא להשאיר אף אחד לבד כשקורה משהו לא נעים.

ל"ג בעומר בבית הספר-יאלי קרן אני רוצה לספר לכם על יום מיוחד מאוד יום ל"ג בעומר בבית הספר שלנו, לילדה שנקרא"לילה לבן". ביום הזה אנחנו מגיעים לבית הספר בערב. במקום לעשות מדורות, בית הספר מארגן הרבה פעילויות מהנות לכל התלמידים. יש משחקים, תחנות פעילות ואטרקציות שונות, וכולם נהנים יחד. במהלך הערב שיחקתי כדורגל עם החברים שלי. נהניתי מאוד לבלות איתם, לצחוק ולשחק. הייתה אווירה שמחה ומיוחדת, וכולם השתתפו בפעילויות. בנוסף למשחקים, אכלנו נקניקיות בפיתה וחטיפים טעימים. היה כיף לשבת עם החברים ולאכול יחד. זה היה יום מהנה ומיוחד מאוד. אני מחכה בכל שנה לל"ג בעומר בבית הספר, כי זה אחד הימים הכי כיפיים בשנה. אני נהנה מהפעילויות, מהחברים ומהאווירה המיוחדת, ותמיד נשאר עם זיכרונות טובים מהערב הזה.

המופע של ינאי -ינאי שומין לוי זה היה יום גשום וסוער, והכול הרגיש קצת עצוב. סתם!!, זה היה יום מלא התרגשות ושמחה, כי באותו יום התקיים טקס סוף השנה של כיתה ג׳, הטקס הראשון שלנו. התרגשתי מאוד, כי הייתי הראפר בטקס, ואפילו כתבתי את הראפ בעצמי. לפני הטקס עשינו כמה חזרות. לאחר מכן המורות אמרו שאנחנו עומדים להתחיל חזרה גנרלית. עוד לפני שהתחלנו, ראיתי את ילדי כיתות ה׳ מביאים כיסאות, עד שכל תלמידי בית הספר הצטרפו. הילדים חיכו ואני הרגשתי לחץ וחשבתי לעצמי: מה הם יגידו על הראפ שלי?

התרגשתי וחששתי. ואז ההורים נכנסו לאולם. ראיתי את אמא שלי, רציתי לחבק אותה, והיא נתנה לי ביטחון. אחר כך התחיל הטקס. הקריינים עלו, קראו לענת לשאת דברים, ובהמשך היו עוד קריינים ועוד קטעים. ואז הגיע החלק שלי. אני הייתי היחיד שהביא בגדים מיוחדים של ראפרים. כשהראפרים עלו, נשארתי במקום שלי, וכשהגיע תורי הלכתי לשורה שלי בזמן ששרתי. בסוף כולם מחאו כפיים. התרגשתי מאוד, והרגשתי הקלה גדולה.

אליס מאיה הגיעה לישראל לפני חודש. היא עלתה עם אמא ואבא מארץ רחוקה וכל מה שסביבה היה חדש. הרחובות היו שונים השפה נשמעה אחרת וגם הריח של המאפים במאפייה ליד הבית היה חדש לגמרי. ביום הראשון שלה בבית הספר מאיה נכנסה לכיתה ד’ כשהלב שלה דפק חזק. היא פחדה שלא תבין את המורה ושאף אחד לא ירצה לשחק איתה. המורה חייכה אליה ואמרה ילדים זו מאיה. היא חדשה בארץ ובכיתה. מי רוצה להיות החונכת שלה יד אחת התרוממה מיד. זו הייתה נועה. אני רוצה להיות החונכת שלה אמרה בשמחה. בהפסקה נועה הראתה למאיה את החצר את הנדנדות ואת המקום שבו כולם משחקים מחבואים. מאיה חייכה בפעם הראשונה באותו יום. אחרי כמה ימים מאיה כבר ידעה להגיד שלום תודה וגם בא לי גלידה.

הילדים בכיתה לימדו אותה מילים חדשות כל יום והיא לימדה אותם איך אומרים בוקר טוב בשפה שלה. בשיעור יצירה מאיה ציירה ציור גדול של בית. חצי מהציור היה הבית הישן שלה וחצי היה הבית החדש בישראל. המורה הסתכלה על הציור ואמרה מאיה זה ציור שמספר סיפור שלם. מאיה הרגישה שהלב שלה נהיה קצת יותר קל. היא הבינה שיש לה עכשיו שני בתים. אחד רחוק ואחד חדש שמתחיל להרגיש קרוב.

בית ספר חדש - הלל גפני חגי עבר לבית ספר חדש בתחילת כיתה ד. הוא היה קצת לחוץ כי לא הכיר אף אחד. ביום הראשון הוא ישב לבד בהפסקה והסתכל על הילדים משחקים כדורגל במגרש. עמית, אחד הילדים מהכיתה, ראה אותו יושב בצד. הוא ניגש אליו ואמר אתה רוצה להצטרף אלינו למשחק חגי חייך חיוך קטן ואמר שהוא לא כל כך טוב בכדורגל. עמית ענה לו לא צריך להיות הכי טוב. העיקר שנהנים. חגי הצטרף למשחק וגילה שהוא דווקא מצליח לבעוט לא רע. הילדים עודדו אותו ועמית מסר לו את הכדור שוב ושוב כדי שיעשה מהלכים טובים. בסוף ההפסקה חגי הרגיש שהוא כבר לא לבד.

בימים הבאים חגי ועמית התחילו לשבת יחד בשיעורים. הם עזרו אחד לשני בשיעורי הבית ושיחקו יחד גם אחרי בית הספר. הם גילו ששניהם אוהבים קומיקס, שניהם אוהבים גלידה בטעם שוקולד ושניהם מפחדים קצת מחושך אבל לא מודים בזה בקול.בסוף השנה המורה ביקשה מכל תלמיד לכתוב על משהו טוב שקרה לו השנה. חגי כתב הדבר הכי טוב שקרה לי השנה הוא שהכרתי את עמית. עמית כתב בדיוק אותו דבר.

אילת - אביה ברנסי תמר נסעה עם המשפחה שלה לחופשה באילת. היא חיכתה לזה הרבה זמן. היא אהבה את הים הכחול, את הדגים הצבעוניים ואת האוויר החם שמרגיש כמו חיבוק של שמש. ביום הראשון בחוף תמר בנתה ארמון חול גדול. בזמן שהיא קישטה אותו בצדפים היא שמעה קול של ילדה איזה ארמון יפה תמר הסתובבה וראתה ילדה בגילה עם כובע ורוד וחיוך גדול. קוראים לי ליה אמרה הילדה. אני תמר ענתה תמר בשמחה. ליה סיפרה שהיא הגיעה לחופשה מבאר שבע. תמר סיפרה שהיא מגני תקווה. הן גילו ששתיהן אוהבות לשחות, לאכול אבטיח קר ולצייר דולפינים. הן התחילו לשחק יחד במים, לצלול עם משקפות ולחפש דגים קטנים בין האבנים.

בכל יום בחופשה הן נפגשו שוב. הן בנו מגדלי חול, שיחקו תופסת במים וצחקו עד שכאב להן הבטן. בערב האחרון הן ישבו על החוף והסתכלו על השקיעה. אני לא רוצה שהחופשה תיגמר אמרה תמר. גם אני לא אמרה ליה אבל אפשר להישאר בקשר. הן החליפו מספרי טלפון והבטיחו לדבר. אחרי שהחופשה נגמרה תמר חזרה הביתה. היא חשבה שליה אולי תשכח ממנה אבל כבר באותו ערב קיבלה הודעה תמר את זוכרת את הדג הענק שראינו היום תמר חייכה וכתבה לה בחזרה. מאז הן מדברות כמעט כל יום. לפעמים הן שולחות תמונות של ציורים שהן מציירות ולפעמים הן מספרות אחת לשנייה על בית הספר. הן אפילו קבעו שבחופש הבא ייפגשו שוב באילת ויבנו את ארמון החול הכי גדול שראו שם.

יום כיפור שעבר: הכל היה טוב עד ש...- סהנאי תאקלה ביום כיפור בשנה שעברה יצאתי לרכוב על אופניים עם החבר'ה. הייתי שמח ונרגש כי הרחובות היו שקטים, והיה ממש כיף לרכוב כולנו ביחד. פתאום ראיתי כמה חברים של אחותי מהכיתה רודפים אחרי ילד אחד, פשוט כי הם רצו לקחת לו את מיץ הענבים. זה הפתיע אותי מאוד וגם קצת הדאיג אותי. ביקשתי מהם להפסיק לרדוף אחריו, אבל הם לא הקשיבו והמשיכו לנסוע מהר. תוך כמה רגעים איבדנו אותם ולא ידענו לאן הם נסעו. המשכנו לרכוב ועשינו סיבוב בשכונה, ושם ראינו שוב את אותו הילד. הוא נראה מבוהל. כאשר הוא הבחין בילדים שרודפים אחריו, הוא ברח מיד. רצינו מאוד לעזור לו, אז החלטנו לחסום את הרודפים עם האופניים שלנו. פתאום, אחד מהם איבד שיווי משקל, נפל והפיל איתו את כל החבורה! זה היה רגע מלחיץ מאוד, אבל אחרי שהבנו שאף אחד לא נפגע, זה היה גם קצת מצחיק.

לילה לבן בבית הספר-אמה לין פראר לילה לבן הוא אירוע מיוחד שקורה רק פעם בשנה. בזמן שברוב בתי הספר מדליקים מדורות בל"ג בעומר, אצלנו עושים משהו אחר לגמרי. במקום אש ועשן אנחנו עושים לילה לבן. זה מתחיל בערב ונמשך עד הבוקר, וזה מיועד לתלמידים מכיתה ג עד ו. לא כל הילדים יכולים לישון בלילה הלבן. כדי לישון צריך הורה מלווה, וכל הורה יכול לישון רק עם ארבעה ילדים. בנוסף כל ילד חייב להביא אישור מההורים. מי שלא ישן יכול להישאר עד 23 בלילה, וגם ילדים מכיתות א וב או אפילו תינוקות יכולים לבוא ולהשתתף עד השעה הזאת. כשהלילה מתחיל כל בית הספר מתמלא באורות צבעוניים ובמוזיקה. יש שולחנות עם חטיפים, פופקורן, עוגיות ושתייה. יש תחנות יצירה, משחקי חברה, תחרויות מצחיקות ומגרש פתוח למשחקים. כולם רצים, צוחקים ונהנים.

אני חוויתי המון דברים בלילה הלבן. שיחקתי כדורגל בשתיים בלילה עם פנסים. צחקנו כל כך חזק שהמורה ביקשה שנרגיע קצת. אחר כך שיחקנו מחבואים בחושך, וזה היה גם מצחיק וגם קצת מפחיד. רק בשלוש בבוקר סוף סוף שכבנו לישון בשקי השינה שלנו, אבל גם אז המשכנו לדבר ולצחוק עד שנרדמנו. בבוקר התעוררנו עייפים אבל מאושרים. אכלנו ארוחת בוקר ביחד בחצר וכולם דיברו על מה שהיה בלילה. זה היה לילה שלא אשכח. לילה שבו בית הספר הפך למקום אחר לגמרי, מלא אור, שמחה וחוויות שאפשר לחוות רק פעם בשנה.

טיול שנתי - רואי מריומה כיתה ד יצאה לטיול השנתי שלהם ביום שמש נעים. כולם הגיעו לבית הספר עם תיקי גב גדולים, כובעים ובקבוקי מים. האוטובוס חיכה בחוץ והילדים עלו עליו בהתרגשות גדולה. הם שרו שירים וצחקו כל הדרך. כשהם הגיעו לשמורת הטבע המדריכה קיבלה אותם בחיוך רחב. היא סיפרה להם על העצים הגבוהים ועל החיות שחיות במקום. הילדים התחילו ללכת בשביל צר בין עצים ירוקים. ציפורים צייצו מעליהם ורוח קלה ליטפה את הפנים שלהם. במהלך ההליכה הם ראו לטאה קטנה מתחממת על אבן. יואב צעק בהתרגשות תראו תראו לטאה כולם התקרבו בשקט כדי לא להפחיד אותה. המדריכה סיפרה להם שלטאות אוהבות שמש ושזה עוזר להן להתחמם. אחר כך הם הגיעו לנחל קטן. המים היו צלולים וקרים. הילדים הורידו נעליים והכניסו את הרגליים למים. הם התיזו מים אחד על השני וצחקו בלי הפסקה. המורה צילמה אותם ואמרה שזה הרגע הכי שמח בטיול.

בהמשך הם עצרו לארוחת צהריים. כל אחד הוציא מהתיק את הכריך שהביא מהבית. נועה הביאה עוגיות שאמא שלה אפתה וחילקה לכולם. אחרי האוכל הם שיחקו מחבואים בין העצים. עמית מצא מקום מסתור כל כך טוב שאף אחד לא הצליח למצוא אותו במשך חמש דקות שלמות. בסוף היום הם הגיעו לתצפית גבוהה. משם ראו את כל העמק. הנוף היה כל כך יפה שהילדים עמדו בשקט לכמה רגעים. המורה אמרה זה רגע שכדאי לזכור. כשחזרו לאוטובוס כולם היו עייפים אבל מרוצים. חלק מהילדים נרדמו בדרך חזרה וחלק המשיכו לספר על כל מה שראו. זה היה טיול שהם ידברו עליו עוד הרבה זמן.