תעלומה בצפת

לכל ילד יש סיפור. מה הסיפור שלך היום?

תעלומה בצפת

מאת יעלי סבג

היי, קוראים לי יעלי, אני עוד מעט בת שתיים עשרה ואני רוצה לספר לכם על חוויה יוצאת דופן שקרתה לי ולבני דודים שלי בחופש הגדול. יש לי 2 בני דודים, אמיתי ויהונתן, אנחנו כמעט באותו גיל ומעניינים אותנו אותם דברים. פעם בשנה, בחופש הגדול, אנחנו נוסעים לכליזמרים בצפת ומתארחים אצל סבתא שלנו למשך כמה ימים. בחופש הגדול האחרון קרה משהו מעניין ומוזר. מוכנים??

זה היה ביום שני, היום הראשון של הכליזמרים. הודענו לסבתא שאנחנו יוצאים לטייל קצת בעיר ולראות את ההכנות והחזרות לקראת ההופעות, שזה תמיד חוויה בפני עצמה. כשהגענו לאחת הבמות ליד המעיין הרדום, אמיתי אמר לנו "שמתם לב שיש פה הרבה תמונות של הילד הזה" והצביע על מודעה שהייתה תלויה שם "מי זה?, הוא מפורסם?". פתאום הבחנו שהתמונה הזאת מופיעה כמעט בכל לוח מודעות. התקרבנו לתמונה, מתחת לתמונה היה כתוב:

המשטרה מבקשת את עזרת הציבור בחיפושים אחר ילד בן 10 שנעלם אתמול בערב. הילד עונה לשם מלאכי. נראה בפעם האחרונה ליד בית כנסת אבוהב. כל היודע דבר על מקום הימצאו מתבקש לפנות למשטרה. בברכה משטרת צפת.

זה היה נראה לנו מאוד מוזר, למה שילד בן 10 יעלם? הוא כבר יודע להסתדר בכוחות עצמו, ולאן יש לו להעלם בעיר כל כך קטנה? כולם פה מכירים את כולם.

הסתכלנו אחד על השני ומבלי לדבר היה ברור שכולנו נרתמים למשימה. מחפשים את מלאכי. החלטנו שכל אחד ילך לכיוון אחר ושניפגש עוד שעה וחצי ליד המעיין הרדום. אמיתי לכיוון המדרחוב, יונתן לגלריות ואני באזור בתי הכנסת. כעבור שעה וחצי של חיפושים, נפגשנו, ולאף אחד מאיתנו לא היה קצה חוט, לא ידענו מה לעשות. כעבור כמה דקות קיבלנו הודעה מסבתא שכתבה לנו שנחזור הביתה לאכול ארוחת צהריים. התקדמנו לכיוון הבית של סבתא ובדרך ראינו הרבה שוטרים מחפשים את מלאכי. ניגשנו לאחד השוטרים ושאלנו אותו אם יש חדש בעינינו של מלאכי. השוטר בקושי הסתכל לעברנו, נזף בנו שנתרחק

מהאזור ואמר שזה לא עניין לילדים קטנים. לא הספקנו אפילו להיעלב כי שלושתנו מיד הבחנו בשוטר שמן מלווה בכלב שעולה במדרגות הסראייה שבנוי בצורת מגדל, אותו אנחנו רואים מהחלון של סבתא. יהונתן סימן לנו לבוא אחריו וכבר התמקם מאחורי שלט חוצות גדול עם פרסומת להופעה של חנן בן ארי. ישבנו שם בשקט ועקבנו במבטינו אחרי השוטר השמן עם הכלב. הכלב רץ במדרגות והשוטר התנשף והתנשף. בקומה שלפני האחרונה הכלב נבח ומשך את השוטר כלפי מעלה, אבל השוטר צעק לו "ג'ק זה מספיק. אין מה לחפש למעלה" הוא משך במעט כוח את הכלב ושניהם ירדו במדרגות.

הורדנו את הראשים מתחת לשלט כדי שלא יבחין בנו. כשהתרחק, חזרנו לנשום ואמיתי אמר "שמתם לב שהכלב רצה לעלות עוד קומה?". אני ויהונתן ענינו יחד "ברור" ובלי לתאם התחלנו לרוץ שלושתנו במעלה המדרגות. אמיתי התנשף ונשם במהירות, אבל כשראה שאני עולה בקלות-לא העז להתלונן ואמר בקול מוזר "מזל שאני בכושר". מול המדרגה האחרונה התגלתה דלת ברזל כבדה. היססנו קצת. הטינו את האוזניים לכיוון הדלת, אך לא שמענו דבר. יהונתן שלח רגל ובעט קלות בדלת, להפתעתנו -הדלת נפתחה בקלות. נכנסנו שלושתנו בצעדים קטנים ושקטים, ולפתע שמענו קולות חנוקים מאחד החדרים. זה היה מפחיד והיה ברור שכולנו חושבים פעמיים אם לרדת למטה ולשכוח מכל העניין.

הפעם אני זאת שאזרתי אומץ והובלתי את הבנים. בשקט נכנסנו לחדר ממנו נשמעו הקולות, ולא האמנו למראה עיננו. על הרצפה, צמוד לקיר, ישב הילד שראינו בתמונה. ידיו ורגליו קשורות, ואת פיו מכסה מסקנטייפ שחור. במהירות בלי לחשוב פעמיים , יהונתן הוציא את האולר שלו וחתך את החבלים. אמיתי הוציא את הדבק מפיו ואני ניסיתי להרגיע אותו כשהחל מיד לבכות. נתנו לו לשתות את מעט המים שנשארו לנו-בכל זאת לא תכננו להיות כל כך הרבה זמן מחוץ לבית. "מלאכי" אמרתי לו ומשהו נדלק בעיניו. "כולם מחפשים אותך. מה קרה? מי עשה לך את זה?". מלאכי ענה שאין לו מושג, ושהוא מרגיש בחלום בלהות.

מפוחד ובטוח שלעולם לא ימצאו אותו. שאלנו את מלאכי אם ירצה להיפגש איתנו מחר ולנסות לחשוב יחד מה עושים ואיך מוצאים את האנשים האלה. הם חייבים לשלם על זה. מלאכי אמר שכרגע הוא לא מצליח לחשוב על כלום מלבד ההורים שלו ואוכל. הבנו אותו וליווינו אותו למטה. השוטרים שהסתובבו למטה, התנפלו עליו כאילו הם אלה שמצאו אותו, ואלינו בכלל לא התייחסו. מכשירי הקשר של השוטרים כבר צפצפו ונשמעו הודעות שמחות מכל עבר. לפני שנכנס לניידת, רץ אלינו מלאכי, נתן כיף רציני לאמיתי ויהונתן ואמר "תודה חברים! עוד נפגש".

בשלב הזה גם אנחנו לא הצלחנו לחשוב על עוד דבר חוץ מלרוץ לסבתא ולאכול משהו. בערב התחילו מופעי הכליזמרים. סיכמנו עם סבתא שאנחנו יוצאים לעיר בשעה 19:00 וחוזרים עד השעה 1:00. כמובן שאף אחד מאיתנו לא התכוון לטייל, ותכננו איך אנחנו פותרים את התעלומה. בשעה 21:00 התייצבנו מול בית כנסת אבוהב. עמדנו במקום מסתור ותצפתנו, כל אחד מכיוון אחר. בשעה 22:40 שכבר חשבנו שלא יקרה שום דבר. הגיע רכב שחור, הוא לא יכול היה להיכנס לתוך הסמטה אבל ראינו אותו מדליק את האורות וחונה מול בית הכנסת מספר דקות שאיש שישב בתוכו משקיף על בית הכנסת. כעבור כמה דקות האוטו נסע. אנחנו חיכינו שם עוד

חצי שעה אבל כלום לא קרה. חזרנו הביתה. יום למחרת, חזרנו שוב לאותו מקום, הפעם, קצת מאוחר יותר הגיע עוד פעם הרכב ויצא ממנו גבר אחד. הגבר הסתכל ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה וראה שאף אחד לא נמצא, גם בנו הוא לא הבחין. הוא התקרב לבית הכנסת, הוא רק עמד קרוב לשער ונראה שהוא הסתכל על כל הפתחים. אחרי חמש דקות בערך הוא נכנס חזרה לאוטו, האוטו הסתובב ונסע משם. התחלנו להבין שמשהו מוזר קורה כאן, ושאנחנו חייבים להמשיך להגיע ולתצפת. ביום השלישי, היום האחרון לכליזמרים, אחריו אנחנו כבר חייבים לחזור הביתה.

קיווינו שמשהו יקרה, אנחנו לא יכולים לחזור בלי שפתרנו את התעלומה. הגענו לבית כנסת ועמדנו באותו מקום ובאותה שעה. פתאום, ראינו את אותו רכב מגיע, הפעם היו בו רק שני אנשים. אחד בתוך הרכב, והשני, שתצפת פה ערב קודם לכן, החזיק שמיכה של תינוק ביד, זה היה מאוד מוזר. למה הוא צריך שמיכה?. הוא ניסה להיכנס לבית הכנסת דרך חלון אחד ולא הצליח. הוא ניסה להיכנס גם דרך החלון השני והפעם הצליח. לא ידענו מה לעשות, לפנות למשטרה?, לרוץ לקרוא למישהו? לא כל כך יכולנו לדבר כי פחדנו שהוא ישמע אותנו. המשכנו לשבת שם בשקט ולראות מה קורה. אותו גבר כעבור שלוש דקות פחות או יותר, יצא משם עם דבר ארוך וכבד ביד שלו מכוסה

בשמיכה של תינוק. הדבר הזה היה נראה עליו כאילו הוא מחזיק תינוק די גדול, והלך איתו כאילו התינוק גם די כבד. הוא נכנס לתוך האוטו. לא הבנו בהתחלה במה מדובר אבל מאחר שסבתא ביקשה שנהיה עם טלפון, צילמנו וצילמנו מכל הכיוונים מה שיכולנו. פחדנו שהאיש ישמע את הקליקים של הטלפון אז צילמנו מהר, גם את האיש וגם את האוטו, ורצנו מהר מהקצה השני של הסמטה. רצנו ורצנו עד שהגענו למקום הומה אנשים ליד אחת ההופעות. רק שם עצרנו רגע וניסינו להבין מה קרה? מה ראינו פה בעצם? התחלנו לשער השערות, עד שהבנו כולנו שהאדם הזה גנב בעצם ספר תורה עתיק בן יותר מ-300 שנה!!!. זה לא יכול להיות שהוא הוציא משם תינוק כי אין

תינוקות בבית כנסת. עכשיו נותר לנו לחשוב מה לעשות, אם נפנה למשטרה סביר להניח שלא יתייחסו אלינו כי אנחנו רק ילדים. החלטנו לשתף את סבא. סיפרנו לסבא על הכל והראנו לו את על התמונות. סבא האמין לכל דבר שאמרנו, ואפילו אמר "אני שמח ששמרתם על עצמכם ולא סיכנתם את עצמכם יותר מידי. עכשיו בואו ניגש יחד למשטרה". למחרת בבוקר הלכנו ביחד לתחנת המשטרה וסיפרנו להם הכל. השוטרים אמרו שבאמת הוגשה תלונה היום בבוקר על ספר תורה עתיק שנגנב מבית הכנסת. והם מודים לנו מאוד. הם לקחו מאיתנו פרטים וגם את התמונות.

לא ידענו מה התפתח עם זה אבל כבר הינו חייבים לחזור הביתה. אחרי שבוע סבא התקשר אלינו וביקש שנבוא לצפת. הגענו לצפת, מזל שהחופש לא נגמר. המשטרה הזמינה אותנו לטקס הוקרה לכבודנו ואמרה שהגנב נמצא. השוטרים חילקו לנו תעודות על עזרה ואזרחות טובה.

-הסוף-

לא ידענו מה התפתח עם זה אבל כבר היינו חייבים לחזור הביתה. אחרי שבוע סבא בתקשר אלינו וביקש שנבוא לצפת. הגענו לצפת, מז

-הסוף-