HEתצוגה מקדימה של הסיפור
שרפה בבית
זה היה בלילה חשוך וסוער, היינו לבד בבית והחלטנו שנכין לאחינו הקטנים ארוחה עם חביתות, התחלנו להכין שמנו את הביצה במחבת, וחיכינו שהיא תהיה מוכנה, ככה עשינו 5 פעמים, גם בשבילנו וגם בשביל אחים שלנו. הוצאנו את החביתה האחרונה והגשנו את כל החביתות לשולחן, קראנו לאחינו לשולחן כדי לאכול, ואכלנו. אחרי הארוחה קצת שיחקנו, ואז התארגנו לשינה אביאל, עידו ועידן ישנו בחדר אחד, ואני והתאומה שלי רוני ישנים בחדר אחר, אמרנו לאחינו ללכת לישון והם רצו למיטות, אחרי חצי שעה גם אנחנו הלכנו לישון. באמצע הלילה התעוררתי בגלל ריח של אש, ראיתי שהאש באה מהמטבח ונזכרתי ששכחנו לסגור את האש כשעשינו חביתות. הערתי מהר את רוני והיינו בדרך לקחת את אביאל את עידו ואת עידן בתקווה שלא קרה להם כלום, הגענו לדלת, העשן כבר התגבר, כמעט נחנקנו רצינו לפתוח את הדלת ולהוציא אותם אבל הדלת הייתה נעולה לא ידענו מה לעשות הבנו שכנראה הם שיחקו ובטעות נעלו (כי הדלת אצלם חלשה והמנעול תוך שניה ננעל), פתאום צץ רעיון לרוני, היא אמרה שבטח החלון פתוח אז נצא החוצה וניכנס, חשבתי שזה רעיון מטופש, אבל ידעתי שאין מה לעשות רצנו החוצה ובאמת החלון היה פתוח, נכנסנו אל החדר, אני הלכתי לפתוח את המנעול, ורוני הלכה להעיר אותם, אני פתחתי את המנעול וגם הלכתי להעיר אותם, אביאל קמה תוך שניה והבינה שאמא ואבא לא בבית, פתאום הבנתי שכל הבית עלול להישרף וצריך להזעיק עזרה רצתי בטיל ודפקתי בדלת של אסתי השכנה, אמרתי לה את כל הסיפור ושאנחנו חייבים עזרה. היא התקשרה למכבי אש והם יצאו לדרך בינתיים כולם התעוררו, ורצו את אמא ואת אבא אמרנו להם שאמא ואבא נסעו ויחזרו רק מחר. פתחנו את הדלת וכל העשן והאש באו, החלטנו לצאת מהחלון, תוך שתי דקות היינו בחוץ, והמכבי אש נכנסו לכבות את האש. השכנים התעוררו כנראה גם מהעשן, ובאו לבדוק אם אנחנו בסדר האמת הייתה שכולם היו בסדר, חוץ ממני אבל היה לי רק כבייה קטנה אבל היא לא כאבה, המכבי אש סיימו את העבודה וחזרו, ולנו היה מלא אפשרויות איפה לישון, בסוף יישנו בבית של אסתי כי היא הייתה ראשונה שדאגה. הלכנו לישון. ביום למחרת גם נשארנו אצל אסתי שיחקנו שם אכלנו, ובשתיים וחצי בצהריים אבא ואמא באו, רצנו אליהם חיבקנו אותם חזק חזק, הם הבינו את מה שקרה ואמרו רוני ורועי אתם דואגים כל כך, תודה שהצלתם את אחייכם. הם טיפלו בבית אחרי כמה שבועו נכנסנו לבית והוא היה מבריק. הודנו לאסתי ולבעלה שהסכימו לנו להיות אצלם ועל זה שהם הצילו אותנו. שבוע אחרי זה הכוויה לא הייתה לי, ואני מודה לה' על כל החסד שעשה איתי.
זה היה בלילה חשוך וסוער, היינו לבד בבית והחלטנו שנכין לאחינו הקטנים ארוחה עם חביתות, התחלנו להכין שמנו את הביצה במחבת, וחיכינו שהיא תהיה מוכנה, ככה עשינו חמש פעמים, גם בשבילנו וגם בשביל אחים שלנו. הוצאנו את החביתה האחרונה והגשנו את כל החביתות לשולחן, קראנו לאחינו לשולחן כדי לאכול, ואכלנו.
אחרי הארוחה קצת שיחקנו, ואז התארגנו לשינה אביאל, עידו ועידן ישנו בחדר אחד, ואני והתאומה שלי רוני ישנים בחדר אחר, אמרנו לאחינו ללכת לישון והם רצו למיטות, אחרי חצי שעה גם אנחנו הלכנו לישון.
באמצע הלילה התעוררתי בגלל ריח של אש, ראיתי שהאש באה מהמטבח ונזכרתי ששכחנו לסגור את הגז כשעשינו חביתות. הערתי מהר את רוני והיינו בדרך לקחת את אביאל את עידו ואת עידן בתקווה שלא קרה להם כלום,
הגענו לדלת, העשן כבר התגבר, כמעט נחנקנו רצינו לפתוח את הדלת ולהוציא אותם אבל הדלת הייתה נעולה לא ידענו מה לעשות הבנו שכנראה הם שיחקו ובטעות נעלו (כי הדלת אצלם חלשה והמנעול תוך שניה ננעל), פתאום צץ רעיון לרוני, היא אמרה שבטח החלון פתוח אז נצא החוצה וניכנס, חשבתי שזה רעיון מטופש, אבל ידעתי שאין מה לעשות רצנו החוצה ובאמת החלון היה פתוח,
נכנסנו אל החדר, אני הלכתי לפתוח את המנעול, ורוני הלכה להעיר אותם, אני פתחתי את המנעול וגם הלכתי להעיר אותם, אביאל קמה תוך שניה והבינה שאמא ואבא לא בבית, פתאום הבנתי שכל הבית עלול להישרף וצריך להזעיק עזרה
רצתי בטיל ודפקתי בדלת של אסתי השכנה, סיפרתי לה מה קרה ושאנחנו חייבים עזרה. היא התקשרה למכבי אש והם יצאו לדרך
בינתיים כולם התעוררו, ורצו את אמא ואת אבא אמרנו להם שאמא ואבא נסעו ויחזרו רק מחר. פתחנו את הדלת וכל העשן והאש נכנסו לחדר. החלטנו לצאת מהחלון, תוך שתי דקות היינו בחוץ. אנשי כיבוי האש הגיעו ונכנסו לכבות את האש. השכנים התעוררו כנראה גם מהעשן, ובאו לבדוק אם אנחנו בסדר.
האמת הייתה שכולם היו בסדר, חוץ ממני אבל היה לי רק כוויה קטנה אבל היא לא כאבה, הכבאים סיימו לכבות את האש. כל השכנים הציעו לנו לישון אצלם. החלטנו לישון בבית של אסתי כי היא הייתה ראשונה שדאגה. הלכנו לישון. ביום למחרת גם נשארנו אצל אסתי שיחקנו שם אכלנו,
ובשתיים וחצי בצהריים אבא ואמא באו, רצנו אליהם חיבקנו אותם חזק חזק, הם הבינו את מה שקרה ואמרו רוני ורועי אתם דואגים כל כך, תודה שהצלתם את אחייכם.
הם טיפלו בבית אחרי כמה שבועות נכנסנו לבית והוא היה מבריק. הודנו לאסתי ולבעלה שהסכימו שנהיה אצלם ועל זה שהם הצילו אותנו.
שבוע אחרי זה הכוויה שלי התרפאה, ואני מודה לה' על כל החסד שעשה איתי.
