קוסמוס הגמד

קוסמוס הגמד

על האי הקריבי, אי רחוק מוקף במים כחולים ונוצצים, הגיע יום אחד גמד קטן אבל אמיץ מאוד. קראו לו קוסמוס. הוא היה רק בגובה של שולחן קטן, עם זקן קצר וחום ועיניים גדולות ומבריקות.

קוסמוס הגיע לחוף בסירה קטנה, לבנה, שבקדמתה היה מצויר כוכב זהב.

"זה יהיה הבית החדש שלי," אמר לעצמו, וקפץ לחול הרך. "כאן אני אבנה בתים, אגן על האי, ולא אפחד מכלום!"

אבל עמוק בלב, קוסמוס ידע שהוא קצת... פחדן. הוא פחד מרעשים חזקים, מחושך, ומכל דבר שעף מעל הראש שלו. ובכל זאת, הוא החליט לנסות להיות אמיץ.

---

בניית הבתים

קוסמוס התחיל לבנות לעצמו בית קטן מעצים שמצא ביער. הוא בנה קירות, גג, וחלון עגול שדרכו נכנסו השמש והרוח. אחר כך בנה עוד בית קטן, "אולי לחבר שיגיע יום אחד," חייך.

כל היום הוא עבד, ניסר, חיבר, נשא קורות כבדות, עד שהיו על החוף שלושה בתים קטנים וחמודים, צבועים בצבעים שמחים – אדום, כחול וצהוב.

בלילה הראשון, כשהשמש שקעה והים החשיך, קוסמוס שמע רעש מוזר מהיער.

"גררררררר..." "מי... מי שם?" הוא לחש, ולבו דפק מהר.

מן הצללים יצא מפלצת יער – יצור ירוק, עם עין אחת גדולה ושיניים חדות. קוסמוס רעד, אבל זכר: "אני הגמד האמיץ של האי הקריבי!"

הוא שלף את חרבו הקטנה והמבריקה, שירש מסבא שלו, וצעק: "אל תתקרב לבתים שלי!"

המפלצת התקרבה, נהמה, הרימה טפרים. קוסמוס עשה צעד אחורה... ועוד צעד... כמעט ברח. אבל אז נזכר בכל העבודה שהשקיע בבניית הבתים.

בבת אחת, הוא זינק קדימה, הניף את החרב, ו… "שווווווווש!" הוא חתך את הענף ליד מפלצת היער. הענף נפל עליה, היא נבהלה, הסתובבה וברחה לתוך היער.

קוסמוס נשם עמוק. "הצלחתי... באמת הצלחתי!"

---

### בואו של קוטריפיו

אבל לא רק קוסמוס שם לב לאי הקריבי. גבוה מעל העננים, על הר עשן רחוק, חי **קוטריפיו**, קוסם אנוכי ורשע. הוא שמע שלאי הקריבי הגיע גמד קטן שבונה בתים ולא מפחד ממפלצות.

"לא מתאים לי שיש גיבורים באיים שלי," רטן קוטריפיו. "אני רוצה שכולם יפחדו רק ממני!"

הוא הניף את המטה השחור שלו, לחש לחש אפל, ופתאום הופיע לידו דרקון ענק – שחור, מבריק, עם עיניים אדומות כמו אש.

"דרקון שלי," אמר קוטריפיו בחיוך מרושע, "נטוס אל האי הקריבי. נהרוס את הבתים, נפחיד את הגמד, ונראה לו מי שולט כאן!"

הדרקון פרש כנפיים עצומות, קוטריפיו קפץ על גבו, וביחד הם עפו במהירות לעבר האי.

---

### ענק המערות

בזמן הזה, קוסמוס טייל ליד צוקי האבן של האי. פתאום האדמה רעדה. "בום! בום! בום!"

מתוך מערה שחורה יצא **ענק מערות** – יצור ענקי ואכזר, עם עור אפור, עיניים קטנות ורעבות, וידיים גדולות כמו עצים.

"מי העז לבנות בתים על האי שלי?" שאג הענק.

קוסמוס נבלע בצל שלו. "אני... אני... רק רציתי בית קטן," גמגם.

הענק צחק צחוק אכזרי. "אני אשבור את הכול!"

קוסמוס רצה לברוח. רגליו רעדו. אבל הוא ידע: אם יברח עכשיו, הענק יהרוס את כל הבתים שלו.

הוא שלף שוב את החרב, התקרב בזהירות לענק, וחשב: "אני קטן... הוא ענק... אבל אולי אני יותר חכם."

קוסמוס רץ בין רגלי הענק, חתך בעדינות את שרוכי הנעליים הענקיות שלו. הענק ניסה לצעוד קדימה – ונפל בבת אחת על האדמה. "ווווווף!" האדמה רעדה, האבק עלה, והענק נאנח. הוא לא מת, אבל היה כל כך מסוחרר, שפשוט זחל חזרה למערה שלו ולא יצא.

קוסמוס חייך. "אני אולי מפחד... אבל אני גם אמיץ."

---

### הדרקון והקוסם

פתאום השמיים החשיכו. צל ענק כיסה את החוף. קוסמוס הרים את ראשו וראה – דרקון שחור ענקי מסתובב מעליו במעגלים, ועל גבו עומד קוסם רשע בגלימה סגולה כהה.

"אני **קוטריפיו**!" צעק הקוסם. "וזה הדרקון שלי! האי הזה יהיה שלי, והבתים שלך – אפר!"

הדרקון ירק אש לשמיים, הרוח התחממה, וקוסמוס הרגיש את הלב שלו קופץ בבהלה.

אבל הוא החזיק חזק בחרב. "אני לא אתן לך להרוס את הבית שלי," אמר בקול רועד אבל החלטי.

קוטריפיו צחק. "תנסה, גמדון."

הדרקון צלל מטה. קוסמוס רץ, התגלגל, ניסה להכות בזנב שלו. בזמן הקרב, הדרקון הטיח את ראשו באדמה קרוב לקוסמוס. החרב של קוסמוס ננעצה בלחי של קוטריפיו, שעמד מעל הדרקון.

"טססס!" פס דק של דם אדום זלג על לחיו של קוטריפיו. הוא צרח מכאב: "אאאאאאאאאאאאאאא!"

קוסמוס הרגיש סחרחורת. הוא כמעט התעלף מרוב פחד ועייפות. העולם סביבו הסתובב. אבל בדיוק לפני שנפל, הוא התגלגל בכל כוחו – ישר לתוך המים.

המים הקרירים העירו אותו קצת. הוא ראה איך הדרקון מניף את זנבו.

"בּוּם!" הזנב פגע בחרב של קוסמוס – והיא נשברה לשניים. החלק החד של החרב שקע במים.

קוסמוס הביט בידיים הריקות שלו. "זהו... אין לי חרב... אולי כאן אני אמות," לחש לעצמו.

---

### הופעת גריפין

באותו רגע בדיוק, נשמע שריקה חדה באוויר.

מעל הגלים, במהירות שיא, הופיע יצור מדהים: חצי נשר, חצי אריה, נוצות זהב, כנפיים ענקיות, ועיניים חכמות. זה היה **גריפין** – הגריפון הסקרן.

גריפין שמע מרחוק על הגמד הקטן שבונה בתים ונלחם במפלצות, ורצה לראות בעצמו מי זה.

כשראה את קוסמוס בסכנה, הוא לא היסס לרגע. הוא צלל במהירות, כנפיו חותכות את האוויר, וטס ישר לעבר הדרקון וקוטריפיו.

"עוף מכאן, קוסם רשע!" שאג גריפין בקול עמוק. הוא ניקר בעיניו של הדרקון במקור החזק שלו. הדרקון שאג מכאב – עיניו התכסו בערפל, הוא כמעט לא ראה כלום. הוא נהיה כמעט עיוור.

אבל הדרקון עדיין לא נפל. הוא נפנף בכנפיים בפראות, ירק אש לכל הכיוונים, וניסה לתפוס את גריפין בטפרים.

קוטריפיו צעק: "תפוס אותו! שרוף את שניהם!"

גריפין הסתובב סביב הדרקון, חמק מהאש, טיפס לגובה, ואז צלל שוב. במכה אחת חזקה של טפריו, הוא פגע בצוואר הדרקון. במכה שנייה, במפרקי הכנפיים.

"קרראאאק!" הדרקון התפתל, שאג, ואז… במכת טפרים אדירה, גריפין חתך את הדרקון לשניים. הדרקון נפל לים, משפריץ מים וקצף לכל הכיוונים, ונעלם במעמקים.

קוטריפיו נפל גם הוא מהגב של הדרקון לתוך הים, צרח, ונעלם בין הגלים. איש לא ידע אם טבע או ברח בקסם, אבל מאז אותו יום – הוא לא נראה יותר באי הקריבי.

---

### חזרה הביתה

גריפין פרש כנפיים רחבות, התקרב למים והוציא משם את קוסמוס הרועד.

"אתה בסדר, גמד אמיץ?" שאל ברוך.

קוסמוס השתעל, התעטש, ואז חייך חיוך קטן. "אני... עדיין קצת מפחד," הודה, "אבל ניסיתי להיות אמיץ."

"אמיץ זה לא מי שלא מפחד," אמר גריפין ברוך, "אמיץ הוא מי שפוחד – אבל בכל זאת מגן על מה שחשוב לו."

קוסמוס הביט בבתים שלו שעל החוף, קצת שרופים, קצת רטובים, אבל עדיין עומדים. "אני רוצה לחזור הביתה," אמר בשקט, "לספר לכולם מה קרה, ולבנות חרב חדשה."

גריפין עזר לו לעלות על הסירה הקטנה. הם קשרו בד קטן במקום מפרש, והרוח דחפה בעדינות את הסירה הרחק מהאי.

מהשמיים, גריפין ליווה את קוסמוס עד שקו האי הקריבי נהיה קטן באופק.

קוסמוס הביט אחורה ולחש: "יום אחד אולי אחזור... אבל בפעם הבאה, אהיה גם אמיץ וגם מוכן."

והסירה הקטנה שטה הביתה, כשמעליה ממריא גריפין הסקרן, שומר מלמעלה על הגמד הקטן עם הלב הגדול.