לילי תותי

לילי תותי

עמוד 1 לילי הייתה ילדה ביישנית ופחדנית. לא היו לה כמעט חברים, והיא העדיפה להישאר בבית ולקרוא ספרים על הרפתקאות במקום לצאת החוצה. היא תמיד חלמה להיות חוקרת גדולה, לגלות מקומות חדשים ולהציל את הממלכה. אבל בכל פעם שניסתה לצאת להרפתקה – היא נבהלה וחזרה הביתה.

ההורים של לילי ראו כמה היא עצובה ובודדה, ולכן החליטו לקנות לה חיית מחמד מיוחדת. לא כלב, לא חתול – אלא חד־קרן. חד־קרן אמיתי, עם קרן נוצצת וצבעונית.

"קוראים לי תותי," אמר החד־קרן בגאווה, "ואני החד־קרן הכי מיוחד בממלכת קוקולהלה."

לילי חייכה בפעם הראשונה מזה הרבה זמן. "אני לילי," היא אמרה בלחש, "ואין לי חברים… אולי… אולי אתה תוכל להיות החבר שלי?"

תותי נענע ברעמתו הנוצצת. "אני לא סתם חבר," אמר, "אני הכי חשוב בעולם. קודם כל דואגים לי, אחר כך לכל השאר." לילי לא כל כך אהבה את זה שהוא כזה אנוכי, אבל היא שמחה שלא תהיה יותר לגמרי לבד.

עמוד 2 יום אחד, בזמן שטיילו בשולי הממלכה הקסומה קוקולהלה, ראו לילי ותותי הר ישן וגבוה שלא הופיע באף מפה בספרים של לילי. בראש ההר נראה משהו כמו בית קטן ומוזר, עשוי אבנים עקומות ועשן ירקרק שיצא מהארובה.

"וואו…" לחשה לילי, "אולי זה מקום סודי של חוקר עתיק? אני רוצה לבדוק!"

"אני עייף," אמר תותי, "ואני לא עולה על הרים בשביל סתם שטויות. יש לי פרסות עדינות."

לילי פחדה, אבל החלום שלה להיות חוקרת גבר על הפחד. "אני אלך," היא אמרה, "ואם תרצה – תבוא. אם לא, תחכה לי כאן."

תותי לא רצה להישאר לבד, אז הוא נאנח ועלו יחד במעלה ההר.

עמוד 3 אחרי טיפוס ארוך, הם הגיעו אל הדלת העקומה של הבית המוזר. זה בכלל לא היה בית, זה היה הרם – מאורה חשוכה של יצור לא ידוע. לילי רעדה, אבל הרימה את ידה ודפקה בדלת.

הדלת נפתחה בחריקה, ובפתח עמד גובלין ירוק, עם אף עקום ועיניים צהובות ומרושעות. "מי מעז להפריע לפלוטניק הגדול?" נהם.

לילי בלעה רוק. "א… אני לילי," אמרה בקול רועד, "וזה תותי. אני… אני רוצה להיות חוקרת ולגלות מקומות חדשים… ראיתי את הבית שלך ורציתי לדעת מי גר פה."

"ואני תותי," הוסיף החד־קרן, "החד־קרן הכי חשוב בממלכת קוקולהלה. אל תלכלך לי את הפרווה, ברור?"

פלוטניק צחק צחוק אכזרי. "חוקרת פחדנית וחד־קרן אגואיסטי! בדיוק מה שחסר לי!"

עמוד 4 לילי כמעט ברחה, אבל אז נזכרה בחלום שלה. היא לקחה נשימה עמוקה. "אנחנו לא מפחדים ממך," אמרה, למרות שבפנים רעדה, "באנו ללמוד על ההר שלך, לא להילחם."

פלוטניק נעץ בה מבט. "אם תצליחי לעבור שלושה מבחנים," אמר, "אולי אתן לכם לעזוב ואפילו אגלה לכם סוד עתיק של קוקולהלה."

תותי רטן, "מה יוצא לי מזה?" פלוטניק חייך חיוך מרושע. "אם תעזרו אחד לשני – תצאו מכאן. אם תחשבו רק על עצמכם – תישארו בהר שלי לנצח."

לילי הסתכלה על תותי. תותי הסתכל על לילי. שניהם הבינו: כדי לשרוד את ההרפתקה הזאת, הילדה הפחדנית והחד־קרן האנוכי יצטרכו להפוך לצוות אמיתי…

וההרפתקה האמיתית שלהם בממלכת קוקולהלה – רק התחילה.