החבורה הלא כל כך מוצלחת

החבורה הלא כל כך מוצלחת

המכשפה האכזרית ניקי גרה בבניין הישן בקומה האחרונה. היא תמיד צעקה על כולם, ערבבה שיקויים מסריחים, ולא אהבה ילדים בכלל.

הקוף הסקרן קרלוס גר על עץ גבוה בפארק. הוא כל הזמן שאל שאלות: "למה השמיים כחולים? למה העננים זזים? למה אסור לקפוץ מהנדנדה לגג?" והוא תמיד הסתבך בצרות.

הציפור הפחדנית אלכסה גרה על אנטנה על גג בית. היא פחדה מהכול: מרוח, מגשם, מברקים, ואפילו מצללים של עצמה. כל "בּוּ!" קטן היה גורם לה לעוף בבהלה.

האריה האנוכי ברי גר בכלוב מיוחד בגן החיות ברמת גן. הוא חשב רק על עצמו. אם נתנו לו אוכל – הוא לא חלק. אם רצו לשחק – הוא רצה להיות ראשון תמיד.

יום אחד החליטה המכשפה ניקי: "אני רוצה להכין שיקוי שיהפוך את כל רמת גן לעיר של מכשפות! אבל אני צריכה שלושה דברים: נוצה של ציפור פחדנית, שערה של קוף סקרן, ושערה מרעמת אריה אנוכי."

ניקי עפה על המטאטא שלה קודם לאנטנה. היא צעקה: "אלכסה! תני לי נוצה אחת!" אלכסה רעדה מפחד, אבל סירבה. "ל-ל-לא! אני מפחדת שתעשי משהו רע!"

אחר כך ניקי הגיעה לעץ של קרלוס. "קרלוס, תן לי שערה אחת מהזנב!" קרלוס שאל: "למה? מה תעשי עם זה? איך? מתי? למה דווקא אני?" ניקי התעצבנה וברחה לגן החיות.

אצל ברי האריה היא ניסתה להיות נחמדה: "ברי היקר, תן לי רק שערה אחת מרעמת הזהב שלך." ברי נהם: "שלי! הכול שלי! אני לא נותן כלום!"

ניקי כעסה מאוד: "אם אתם לא עוזרים לי – אהפוך אתכם לצפרדע, לג'וק ולחתול בלי שפם!"

השלושה נבהלו. הם נפגשו בסתר בפארק: "אנחנו חייבים לעבוד ביחד," אמר קרלוס. "אני פ-פ-פוחדת," צייצה אלכסה. "ומה יצא לי מזה?" שאל ברי.

קרלוס חייך: "אם נעצור את ניקי, רמת גן תישאר מקום כיפי. כולם יעריכו אותנו." ברי חשב על תשומת הלב שיקבל, והסכים. אלכסה רעדה, אבל אמרה: "טוב… אני אנסה."

בלילה, כשניקי ערבבה את השיקוי, אלכסה עפה בשקט מעל הקדרה וניערה כמה נוצות לתוך השיקוי. קרלוס קפץ מהחלון ומשך לניקי את הכובע. ברי שאג שאגה ענקית שהרעידה את כל הבניין.

ניקי נבהלה, מעדה, ונפלה לתוך הקדרה של עצמה. בום! במקום מכשפה אכזרית – הופיעה גברת רגילה, מופתעת, עם משקפיים עגולים.

"מה קרה לי?" שאלה. קרלוס חייך: "השיקוי שלך החזיר אותך להיות טובה." אלכסה צייצה: "א-אני לא מפחדת ממך יותר." ברי אמר: "ואני… אולי… יכול לחלוק את האוכל שלי איתך."

מאותו יום, ניקי הפסיקה להיות אכזרית. קרלוס למד לחשוב לפני שהוא מסתבך, אלכסה ניסתה להיות קצת יותר אמיצה, וברי התחיל לחלוק.

ברמת גן סיפרו על "החבורה המוזרה" שנלחמה, רבּה, אבל בסוף – למדה להסתדר ביחד.