ליה ו הדרקון

ליה ו הדרקון

בממלכה קסומה, רחוקה‑רחוקה, חיו מלך ומלכה צעירים וטובים לב. כל יום הם דאגו שיהיה מספיק אוכל לכולם: לחם חם, פירות מתוקים ועוגיות שוקולד. כל אנשי הממלכה קסומה היו שמחים, שרו ברחובות ורקדו בכיכרות.

באותה ממלכה חיה אישה סקרנית ושמה מלכה. היא אהבה לשאול שאלות, לחקור ואפילו לכתוב במחברת הקטנה שלה כל דבר מוזר שראתה. ליד ביתה גרה ילדה פחדנית בשם ליה. ליה פחדה מחושך, מרעמים, ואפילו מהצל של עצמה על הקיר. לא רחוק משם גר ילד שובב ורע בשם ליאו. הוא אהב להציק, לשבור צעצועים של אחרים ולהגיד מילים לא יפות.

יום אחד, השמיים החשיכו באמצע היום. עננים שחורים כיסו את השמש, ורוח קרה נשבה. פתאום נשמע שאגת ענק: "רוווווורררר!" דרקון ענק ירוק‑זהב, בשם גריפינדור, נחת מעל ארמון המלך.

"אני גריפינדור!" שאג הדרקון. "מעכשיו כל הממלכה קסומה שייכת לי! אני לוקח את כל האוכל לעצמי!" האנשים נבהלו, רצו לבתים, והרחובות התרוקנו. המלך והמלכה הצעירים פחדו, אבל לא ידעו מה לעשות.

מלכה הסקרנית הסתכלה דרך החלון ולחשה: "יש כאן משהו מוזר. למה דרקון צריך כל כך הרבה אוכל?" ליה רעדה מפחד: "אולי... אולי הוא יאכל גם אותנו?" שלושתם טיפסו אל ההר הגבוה, שם גר גריפינדור במערה מלאה באוכל שנלקח מהממלכה. מלכה קראה: "גריפינדור! אנחנו רוצים לדבר!" הדרקון הציץ החוצה. עיניו נראו עצובות, לא רעות.

ליאו צחק: "אני לא מפחד מדרקון! אבל... אולי לא כדאי לצאת עכשיו..." "מה אתם רוצים?" נהם. מלכה שאלה בעדינות: "למה אתה לוקח את כל האוכל? כולם בממלכה רעבים." גריפינדור השפיל את ראשו. "אני... אני רק דרקון סקרן. רציתי לדעת כמה אוכל יש בממלכה שלכם. אף אחד אף פעם לא נתן לי לטעום. כולם תמיד ברחו ממני."

ליה, למרות הפחד, אמרה בקול קטן: "אם היית מבקש יפה... היינו חולקים איתך." ליאו, בפעם הראשונה, הרגיש קצת לא נעים. "כן... אני גם לפעמים לוקח דברים בלי לבקש, וזה לא ממש נחמד."

מלכה חייכה: "בוא נעשה הסכם. אתה מחזיר את כל האוכל, ואנחנו מזמינים אותך כל יום לארוחה בארמון. אבל אתה לעולם לא מפחיד יותר את אנשי הממלכה."

גריפינדור חשב רגע, ואז חייך חיוך דרקוני גדול. "מסכים!"

הוא החזיר את כל האוכל, טס מעל הממלכה ופיזר אותו חזרה לבתים. המלך והמלכה הודו לשלושה האמיצים. ליה למדה שהיא יכולה להיות אמיצה גם כשהיא מפחדת. ליאו למד שלהיות רע זה בודד, ולהיות טוב זה הרבה יותר כיף. וגריפינדור נהיה השומר הסקרן והטוב של הממלכה קסומה.

ומאז, בכל ערב, אכלו כולם יחד בארמון – אנשים ודרקון – וחיו בשמחה ובשובע, עד עצם היום הזה.