HE9–12תצוגה מקדימה של הסיפור
ילד במכה
בסביבות שנת 570 לספירה, מכה שכנה בעמק יבש במערב ערב, מוקפת גבעות סלעיות שהזהיבו בזריחה. זו לא הייתה עיר של נהרות רחבים או שדות ירוקים, אבל היא הייתה חשובה כי אנשים, סיפורים, סחורות ואמונות עברו דרכה.
דמיינו מפה פשוטה: הים האדום במערב, המדבר נמתח מזרחה, סוריה רחוק בצפון, ותימן רחוק בדרום. שיירות נעו לאורך נתיבים אלו, נושאות עור, בד, תבלינים, קטורת, תמרים וחדשות משווקים רחוקים.
מכה הייתה בית לשבט קורייש, קבוצה המורכבת משבטים קשורים, כל אחד גאה באבותיו וזהיר בכבוד. בחברה זו, ילד השתייך לא רק למשק בית קטן אלא גם לרשת משפחתית רחבה יותר שהציעה הגנה, זהות וחובות.
במרכז מכה עמדה הכעבה, מקדש בצורת קובייה שרבים מהשבטים הערביים ביקרו בו לעלייה לרגל. זמן רב לפני האסלאם, זה כבר היה מקום קדוש במסורת הערבית, ומבקרים הגיעו לכבד את מנהגיהם, לעשות הסכמים ולפגוש שבטים אחרים.
לעולם זה, כך אומרת המסורת האסלאמית המאוחרת, נולד מוחמד אבן עבדאללה. היסטוריונים בדרך כלל ממקמים את לידתו סביב שנת 570 לספירה, אם כי תאריכים מדויקים מתקופה זו קשה להוכיח כי אנשים לא שמרו רישומים כמו שממשלות מודרניות עושות.
מוחמד השתייך לשבט בני האשם בתוך שבט קורייש. אמו הייתה אמינה בנת ווהב, שנזכרת במסורת כאישה מכובדת ממשפחה אצילה, ואביו היה עבדאללה אבן עבד אל-מוטלב, צעיר שהיה קשור למסחר במכה.
משפחות רבות במכה שלחו ילדים צעירים לחיות תקופה עם משפחות אומנה בדואיות במדבר. לפי המסורת האסלאמית, מוחמד טופל על ידי חלימה א-סעדיה, שדרך חייה כללה אוהלים, גמלים, שמיים פתוחים וידע זהיר על מים ומרעה.
כשהיה מוחמד עדיין צעיר, חייו השתנו שוב בעקבות מותם של קרובי משפחה קרובים, ולבסוף הוא היה תחת חסותו של דודו אבו טאליב. אפוטרופסות כזו הייתה חובה רצינית, המראה כיצד שבטים עזרו לילדים לשרוד קשיים בעולם ללא בתי חולים, בתי ספר או שירותים חברתיים כמו אלו שאנו מכירים היום.
