יומנה של משקפופרית

לכל ילד יש סיפור. מה הסיפור שלך היום?

יומנה של משקפופרית

איירה וכתבה : אפרת טולדנו

בית ספר ''נעם'' קר. אתא

שלום יומני הנחמד!

אני רוצה לספר לך משהו , אבל מבטיח לא לגלות?

טוב , אני לא מצפה שתענה לי רק אל תגיע לידיים הלא נכונות!

לפני כמה ימים הכל התחיל , רגע!...

יום שני:

איזה מעניין ...

יש לי שני דברים חשובים לומר לך :

הראשון - תיקח בחשבון שאתה כולל סיפור אחד ארוך... סיפור שלא תאמין שקרה לי... אני עדיין מקווה שתאמין לי. כי הוא קרה לי באמת , רק שלא זכרתי אותו עד שפתחתי את המייל האחרון ששלחתי לעצמי.

הדבר השני - שכחתי להציג את עצמי בפניך - קוראים לי אפרת ויש לי עוד ארבעה אחים : יעל - הבכורה {אני} ,דוד - הסנדוויץ' ,איתן , והאחרונה מיכלי הקטנה.

היי , אני יעל!

גה ,גה ,גה ,גה....

ואני דוד!

אני איתן!

אז עכשיו כשאתה מכיר אותי טוב, אפשר להתחיל את המסע שלנו יחד...

אז כמו שכתבתי הסיפור שלי התחיל לפני ימים ספורים.

אני הכנתי שיעורי בית במתמטיקה ,אחי דוד הזמין חבר לביתנו ושניהם שיחקו במכוניות ,לאחר שסיימתי לעשות ש.ב בחשבון עברתי לתורה ולנביא ...

אנחנו גיבורי על! נציל את העולם!

אח"ר עברתי להכין אוכל, הכנתי אוכל לעצמי ,לאחי ולחברו של אחי , בסיום פניתי הכל לכיור כמעט ישבתי אך צלצול הפלאפון הקפיץ אותי,

רצתי לכיריים ולקחתי את הפלאפון על הצג היה המספר של אימי

עניתי לאימי . והיא בקשה מימני להדיח את הר הכלים שהיה מונח בכיור. היה לי מאוד קשה לומר כן אבל לבסוף עניתי: "ב

הצילוווווו! עזרה! ,שמישהו יעזור לי לשטוף את הכלים!

"בסדר, אני אדיח".

לאחר שסיימתי להדיח כלים הנחתי את ראשי לחצי שעה והרגשתי שישנתי רק 5 דק'.

למה הזמן עובר כל כך מהר!?

קמתי ממיטתי והתחלתי להתלבש מהר . ואז הפלאפון שלי צלצל שוב ,אך הפעם זו לא הייתה אימי אלה - 5 מחברותי הטובות : טליה , נויה אביטל , אוריאן ולי-יה. עניתי בשימחה ואמרתי : '' שלום בנות! איך הולך? '' והן ענו לי שהכול טוב ושהן רוצות להיפגש איתי בשעה: 16:30.

הסכמתי , וכך היה. יצאנו, ונפגשנו כולן בפארק. השער של הפארק היה מפואר, הגינה הייתה מטופחת , הפארק היה מפואר ומטופח ועטפה אותו הרגשה מרוממת ומרגיעה. אנחנו כבר חשבנו שניקו את הפארק , אבל אתם הקוראים, עוד מעט תגלו מה היה פשר מראהו הנקי של הפארק.

אוריאן

הטקסט שלך...

לי-יה

נויה

אביטל

טליה

אפרת

נכנסנו לפארק והיה דממה, זה הרגיש קצת מוזר ולא שיגרתי אבל, חשבתי שרק אני מרגישה כך והתעלמתי... לאחר רבע שעה הרגשתי יותר מדי מוזר ולכן פרקתי את הרגשתי לחברותי הטובות. הן אמרו לי: " אלי תדאגי הכול טוב!" והרגיעו אותי, לאחר דבריהן נרגעתי אך המחשבה עדיין התרוצצה בראשי.

ואם מה שאני חושבת נכון?

אחרי כ- 40 דק' של חיפוש מקום טוב לישיבה, מצאנו שולחן מתאים. התמקמנו, פרקנו תיקים, וליה השעינה את הקורקינט שלה על עץ בעל גזע מפוצל ורחב. לאחר שדיברנו וצחקנו, החלטתי להעלות את הנושא עליו חשבתי קודם- שוב. ליה פחדה להגיד שהיא מסכימה איתי ,אך בסוף התגברה על הפחד ואמרה את מה שאמרה. נויה ,הבינה שאני וליה צודקות , אז אמרה :''אפרת , ליה אתן צודקות, באמת שקט פה יותר מתמיד". אח"כ כולן כבר הסכימו לדבריי...

החלטנו לקום ממקומנו והתחלנו ללכת לכיוון השער המפואר של הפארק. התקרבנו לשער באיטיות וכשהגענו פתאום נשמע- טראח!!! נתקענו בשער והוא הדף אותנו אחורה. נסינו לפתוח אותו שוב ושוב, אך השער העיף אותנו עוד יותר אחורה.

ה

ירד לילה בלי ששמנו לב, והתחלנו לפחד , כלומר - אף אחת לא אמרה את זה , אבל בלב כולנו ידענו זאת . פתאום , ראינו ספר עב כרס מונח על הדשא אני וחברותיי סקרנו את הספר מכל צדדיו, ואף לא היה בו סימן חשוד אחד. ופתאום--- נשאבנו לתוכו...

זה היה נוראי. כשנשאבנו לתוכו הרגשנו סחרחורת. זה היה מין מנהרת זמן ארוכה. הכול היה שחור חשוך ואפל. זה ארך במשך - 15 דק' ,עם הזמן ''התרגלנו'' למצב בו היינו נתונות. אך למרות זאת לי-יה ונויה כמעט הקיאו. מעניין לאן זה היה מגיע? לא חשוב , הגענו למקום שאני לא יודעת איך לקרוא לו ,בואו נגדיר אותו כ -''כפר קטן ומוזנח.'' לכל האנשים היה חיוך על השפתיים. משהו שאי אפשר להסביר. הלוואי שכל האנשים בעולם שלנו היו מאושרים ככה...

נחתנו במקום מוזנח מאוד היינו עייפות ותשושות מכל המערבולת שעברנו, ואז פתאום נפלה תיבת ''אוצר'' הישר על ראשה של לי-יה אבל ליה לא בכתה כלום ,פשוט המשיכה כרגיל. אך כשהרמנו את התיבה הבנו הכל. היא הייתה קלה כמו נוצה אבל התכולה של הייתה כבדה משחשבנו. מלא ניירת. כל התיבה הייתה גלילים של נייר מגולגלים יפה בגומי ועליהם עטורים בסימנים שונים.

אמאאא מה זה? אהה זה קל...

סיימתי את השיעורי - בית בתורה ובנביא ועברתי לשטיפת כלים.

היה הר של כלים שלא ידעתי מאיפה להתחיל.

התחלתי מסכו''ם עברתי לצלחות ,קערות ,סירים וכוסות.

ואז , סוף כל סוף סיימתי לשטוף את הכלים! הנחתי ראש לחצי שעה שהרגיש כמו 5 דק'. אבל זה לא באמת היה 5 דקות .

כשקמתי משנתי הרגשתי ערנית ורעננה. ואז הפלאפון שלי צילצל. זו היתה שיחת וועידה שכללה את חמשת חברותי הטובות: ליאן , נויה , אביטל , אוריאן וליה.

הן שאלו אותי אם אני רוצה לבוא איתן לפארק בשעה -

שלום יומני הנחמד!

לא כל יומן צריך להתחיל ''מהיקר.''

אני רוצה לספר לך משהו אבל מבטיח לא לגלות?

טוב ,אני לא מצפה שתענה לי רק אל תגיע לידים הלא נכונות!

לפני כמה ימים הכול התחיל ,רגע! שכחתי להציג את עצמי בפניך!

קוראים לי אפרת ויש לי עוד ארבעה אחים : יעל - הבכורה , (אני) ,דוד - הסנדוויץ' ,איתן - האח כמעט האחרון ומיכלי הקטנה!

אז עכשיו ,כשאתה מכיר אותי טוב אפשר להתחיל את המסע שלנו ביחד!

אז כמו שכתבתי הסיפור שלי התחיל לפני כמה ימים ספורים.

אני חזרתי על החומר למבחן באנגלית ,דוד עשה שיעורי בית במתמטיקה ,ולאחר שסיימתי את החזרה למבחן באנגלית עברתי לשיעורי בית בתורה ובנביא - עמוד בספר נביא ועמוד בספר תורה.

https://www.youtube.com/watch?v=vn_PmKgCpDs