הענק והגמד

הענק והגמד

פעם, במים הכחולים המנצנצים שסביב אי הפיראטים, חי גובלין בשם גובלין. הוא היה יצור קטן וסקרן עם חיוך שובב ולב מלא סודות. גובלין אהב לטייל בסירתו הקטנה, לחקור את האוקיינוס העצום ולחלום על הרפתקאות. אבל הוא גם היה די אנוכי, תמיד חושב על דרכים לשמור אוצרות וסודות לעצמו.

בוקר שמשי אחד, כשגובלין שט בין הגלים העדינים, הוא הבחין במשהו יוצא דופן. על חתיכת עץ סחף צף היה גמד קטן ועצבני בשם הגמד. הגמד נראה ישן עמוק, נוחר בקול רם כשהוא מתנודד למעלה ולמטה בקצב האוקיינוס.

גובלין, שתמיד חיפש ריגוש, החליט להביא את הגמד לסירתו. "אולי הוא יודע משהו מעניין," חשב גובלין כשהרים בזהירות את הגמד אל הסיפון.

כשהסירה המשיכה בדרכה, גובלין הבחין בצל ענק שהוטל על פני המים. זה היה הענק האנוכי בשם הענק, שהיה ידוע בכך שהוא משוטט בים ליד אי הפיראטים. הענק היה עצום, עם עיניים גדולות כמו צלחות ארוחת ערב וקול רועם כמו רעם.

"ראית את הגמד, הגמד?" שאל הענק, קולו רועם מעל הגלים.

גובלין נענע בראשו במהירות, "לא, לא ראיתי אותו," שיקר, ביודעו שהגמד ישן ממש מאחוריו.

"טוב," אמר הענק, "אני לא רוצה שהוא יגרום לבעיות כאן."

עם זאת, הענק המשיך במסעו, משאיר את גובלין עם תחושת הקלה. אבל הוא ידע שהוא חייב לדבר עם הגמד על מה שקרה.

כשהגמד סוף סוף התעורר, הוא התמתח ופיהק, מביט סביבו בתמיהה. "איפה אני?" הוא רטן.

גובלין הסביר, "אתה על הסירה שלי, והיה לנו רגע קרוב עם הענק. הוא חיפש אותך."

"מה זאת אומרת שהוא בא לחפש אותי?" שאל הגמד, עיניו פעורות בדאגה.

גובלין השיב, "רציתי להכניס אותך לסירה שלי כדי שהוא לא יתפוס אותי. אתה מבין, יום אחד פגשתי את הענק, והיינו חברים טובים מאוד. אבל אז, מישהו ירה בו חץ, ומאז הוא כועס ורוצה לפגוע בי."

גובלין עצר, ואז הוסיף, "אני חושב שאנחנו צריכים לעזור לו. אולי אם נוציא את החץ, הוא יפסיק להיות כל כך כועס."

הגמד חשב לרגע והנהן. "טוב, בוא נעשה את זה. אבל אנחנו חייבים להיזהר. הענק לא מאוד ידידותי בימינו."

ביחד, גובלין והגמד תכננו תוכנית. הם היו מפליגים קרוב לענק ומנסים להסיר את החץ בזמן שהוא נח. זו הייתה תוכנית מסוכנת, אבל הם ידעו שזו הדרך היחידה להחזיר שלום לימים סביב אי הפיראטים.

כשהשמש החלה לשקוע, מטילה זוהר זהוב על האוקיינוס, גובלין והגמד התקרבו אל הענק. הענק ישב על חוף סלעי, עיניו עצומות כשהוא מקשיב לצליל המרגיע של הגלים.

בשקט, גובלין והגמד התקרבו על קצות האצבעות. הם יכלו לראות את החץ תקוע בכתפו של הענק, וידעו שעליהם לפעול במהירות.

בידיים עדינות, הגמד שלף בזהירות את החץ החוצה. הענק זז, פקח את עיניו בהפתעה. "מה אתה עושה?" הוא נהם.

"אנחנו עוזרים לך," אמר גובלין, קולו יציב למרות הפחד בליבו. "אנחנו רוצים להיות חברים שוב."

הענק הביט בחץ בידו של הגמד ואז בגובלין. לאט לאט, חיוך התפשט על פניו. "תודה," אמר, קולו רך יותר עכשיו. "לא הבנתי כמה החץ הזה כואב לי."

מאותו יום, הענק, גובלין והגמד הפכו לחברים הכי טובים. הם חקרו את הימים יחד, חלקו סיפורים וצחוקים כשהפליגו סביב אי הפיראטים.

גובלין למד שלהיות אנוכי זה לא הדרך לשמור על חברים, והוא התחיל לחלוק את ההרפתקאות והאוצרות שלו עם הענק והגמד. יחד, הם גילו שחברות היא האוצר הגדול מכולם.

וכך, שלושת החברים הבלתי צפויים חיו באושר ועושר, ומוכיחים שגם היצורים האנוכיים ביותר יכולים להשתנות כשהם פותחים את לבם לטוב לב ולחברות.