HE45תצוגה מקדימה של הסיפור
המעבר לבית הספר החדש כתבה: נעמי פז כיתה ד"2
שמי נעמי ואני כמעט בת 10. לפני ארבע שנים עליתי לכיתה א בבית הספר בעיר שלי, השנה הראשונה הייתה מהנה. עליתי עם חברתי הטובה מהגן לאותה כיתה. בשנה הזו נהיתי להגיע לבית הספר ללמוד לקרוא ולהכיר חברים חדשים. בסוף כיתה א" חברתי הטובה עזבה את בית הספר ועברה לגור בעיר אחרת. בתחילת כיתה ב" הרגשתי מוזר בלעדיה , ובכל זאת המשכתי בדרכי והכרתי חברות נוספות.
במהלך כיתה ב" הקורונה הגיע לשיאה והשפיעה באופו משמעותי עליי ועל חברותיי. בחלק גדול מהזמן נשארנו בבית ולא יכולנו לתכנן מפגשיים חברתיים. לא המשכתי ללמוד דברים חדשים והלמידה מהזום הייתה מאוד קשה. זאת הייתה שנה לא פשוטה עבורי מבחינה חברתית ולימודית, ובכל זאת מצאתי דרכים יצירתיות לעבור את תקופות הבידוד הרבות
למשל: לשוחח עם חברות דרך הזום, להכין יצירות יחד, לנגן יחד בגיטרה ולהכין שיעורי בית. טיילנו באופניים קרוב לבית ושיחקתי במשחקים שונים עם אחיי. לאחר הקורונה בכיתה ג" הרגשתי שמשהו חסר לי בבית הספר ולא ידעתי להסביר מה. הרגשתי לא שייכת. אני ילדה שאוהבת ללמוד על הסיפורים שקשורים לתנ"ך ועל חגים ומסורת ובבית הספר בו למדתי לא למדנו הרבה על הנושאים האלה.
כל זה גרם לי להרגיש שאני צריכה לעשות שינוי משמעותי. התחלתי לחשוב לעבור לבית ספר אחר. בית ספר דתי. שיתפתי את הורי במחשבות והרגשות שלי והם נתנו לי לקבל החלטות ולבחור בעצמי את בדבר הנכון עבורי. לקחתי לי זמן לחשוב עם עצמי מה הרצונות שלי ומה הרגשות אומרים לי, ובסוף השנה השלישית החלטתי ללכת בדרך שלי, החלטתי לעבור לבית ספר דתי. בסוף כיתה ג" סיפרתי בהתרגשות לכל חבריי על המעבר לבית הספר החדש.
בתחילת כיתה ד" הגעתי לבית ספר חדש שקיבל אותי בזרועות פתוחות. לא הכרתי אף אחד, ולאט לאט התאקלמתי והרגשתי שייכת. כיום, יש לי הרבה חברות טובות, אני נהנית ללמוד את סיפורי התנ"ך, הפרשות והחגים. אני מקווה שהסיפור האישי שלי יעזור לילדים אחרים שמרגישים לא שלמים עם במקום מסוים למצוא את הכוח הפנימי שנמצא בהם וללכת אחרי רגשותיהם ואחרי לבים. ובסוף להצליח לעשות שינוי ולהציב לעצמם מטרה והיא להיות מאושרים.
המעבר לבית הספר החדש הוא סיפור על ילדה שעוברת תהליך עם עצמה אם לעבור בית ספר או לא. בתוך תהליך זה נוצרים כל מיני רגשות.
