HE311–13תצוגה מקדימה של הסיפור
המלך ואני
בממלכה קסומה מלאה עצים מנצנצים ועננים בצורת לבבות, חי מלך צעיר בשם דוד. בכל בוקר המשרתים הלבישו אותו בגלימות זהב, הגישו לו עוגות ענק וביקשו ממנו רק לשבת ולא להתאמץ.
כולם חשבו שדוד הכי מאושר בעולם, אבל בפנים הוא הרגיש ריק. "אני לא עושה שום דבר בעצמי," הוא לחש לעצמו, "ואני אפילו לא מכיר את האנשים בממלכה שלי."
יום אחד קם דוד מוקדם והחליט לנסות משהו חדש. הוא לבש חולצה כחולה פשוטה, מכנסיים רגילים וכובע בד, ויצא מהארמון בשקט, בלי שאיש יזהה אותו כמלך.
בכיכר העיר פגש דוד את מיקה ורוני ששיחקו בכדור. הם הזמינו אותו לשחק, והוא רץ, צחק ונפל על הדשא בלי שאיש קרא לו "אדוני המלך."
אחר כך ישב עם גל הזקן שמכר לימונדה מתוקה. דוד עזר לו למזוג לכוסות, שמע סיפורים על הממלכה, ופתאום הרגיש את הלב שלו מתמלא חום.
בערב חזר דוד לארמון עם חיוך ענק. "עכשיו אני יודע," אמר, "אושר הוא לא רק פינוקים ומתנות, אלא לעשות דברים בעצמי ולהיות עם אנשים אמיתיים."
