HE1410–12תצוגה מקדימה של הסיפור
ההחלפה שהשתבשה
יהונתן קם בבוקר ושפשף את העיניים. במראה הוא ראה תלתלים כהים וחולצה שלא הייתה שלו. על הטלפון הופיעה הודעה: ״מאיה, לא לשכוח מחברת ספרות.״ יהונתן לחש: ״רגע... אני מאיה?״
באותו זמן, מאיה התעוררה בחדר של יהונתן. היא נבהלה, אבל נשמה עמוק ואמרה: ״בסדר, קודם נבין מה קורה.״ הם נפגשו ליד שער בית הספר בתל אביב.
יהונתן, בתוך הגוף של מאיה, אמר: ״אני לא יודע איך להיות את.״ מאיה, בתוך הגוף של יהונתן, חייכה: ״אז נלמד אחד את השנייה.״
בשיעור מתמטיקה מאיה גילתה שיהונתן תמיד מנסה להצחיק כשהוא מתבייש. יהונתן גילה שמאיה מקשיבה לכולם, גם כשקשה לה בעצמה. בהפסקה הם ישבו על ספסל וכתבו פתקים. יהונתן כתב: ״לא ידעתי שאת דואגת כל כך לפני מבחנים.״ מאיה כתבה: ״לא ידעתי שאתה מרגיש שלכולם קל חוץ ממך.״ בסוף היום הם חזרו הביתה, עצמו עיניים ואיחלו בלב לחזור לעצמם. בבוקר הם קמו בגוף הנכון. בבית הספר הם לא סיפרו לאף אחד. אבל מאותו יום, כשאחד מהם שתק או צחק יותר מדי, השני הבין מיד ושאל: ״רוצה שאשב לידך?״
