הגמד אור

הגמד אור

בארץ רחוקה, שבה קסם היה נפוץ כמו שמש, הייתה בית ספר שונה מכל בית ספר אחר. בבית הספר הקסום הזה היו שני גמדים וענק, כולם להוטים ללמוד משהו חדש בכל יום.

אורי היה אחד הגמדים, והוא אהב להפיץ אושר בכל מקום שהלך.

בר היה הגמד השני, והוא בעיקר חשב על עצמו. אתה מבין, בר תמיד רצה את חתיכת העוגה הכי גדולה ואת הסיבוב הראשון עם הצעצועים, גם אם זה אומר שאחרים יפספסו.

ואז היה יורם, ענק ענק שעמד בגובה של בית בן שתי קומות. כמו בר, יורם תמיד רצה את הדברים בדרך שלו.

בוקר בהיר ושמשי אחד, כשכולם הגיעו לבית הספר, אורי שם לב לכמה תלמידים שיושבים לבד ונראים עצובים. לאורי היה רעיון נפלא. הוא החליט לארגן משחק ריקוד בזמן ההפסקה! הוא הזמין את כל הכיתה.

בר רטן, "למה שאני ארקוד איתם? אני רוצה לשמור את הצעצועים שלי לעצמי!" כמו כן, יורם רצה יותר ממה שיכול להיכנס לקופסת האוכל הענקית שלו.

כשהמוזיקה התחילה, התלמידים צפו באורי קופץ בשמחה, משתף את הכיף. למרבה ההפתעה, חלקם הצטרפו אליו.

הצחוק של אורי היה כמו קסם—מדבק ומחמם. בר צפה באחרים מחייכים סביב אורי. לאט לאט, הקמט שלו הפך לצחוק, והוא הצטרף לריקוד!

כשראה זאת, יורם הרגיש שינוי גם הוא בפנים. "להיות כולכם יושבים איתי זה באמת נהדר!" הכריז יורם, קולו הרועם כעת עדין.

מאותו יום, הטוב לב של אורי גרם לבר ויורם להבין כמה נפלא זה להעניק לאחרים. הם גילו שאושר מתוק יותר כשחולקים אותו, ובית הספר היה מלא בצחוק לאורך השנים.