HE279–11תצוגה מקדימה של הסיפור
גילגולית
ביום הראשון של השנה החדשה, גילי התעוררה מוקדם בנתיב הל'ה. היא גרה בשני בתים, אחד ליד עץ תאנה ואחד ליד שביל אופניים, ולכן הכינה מפה קטנה כדי לא להתבלבל.
בבית הספר סאדברי עמק האלה, שבקיבוץ נתיב הל'ה, גילי שמחה לבחור בעצמה מה ללמוד. היא תכננה לנגן בפסנתר, לשיר, לצייר וללמוד לשחות, והרגישה כמו מנהלת של יום שלם.
קודם היא נכנסה לחדר המוזיקה עם רוני. כשניגנה את התו הראשון, יצא מהפסנתר צליל מצחיק כמו ברווז מנומנם, ורוני כמעט נפל מהכיסא מרוב צחוק.
אחר כך גילי ציירה שקיעה מעל העמק. היא התכופפה יותר מדי אל הדף, וכשקמה, היה לה קו כתום על האף, כאילו השמש נתנה לה נשיקה. בבריכה תמר לימדה אותה לנשום במים. גילי ניסתה לשחות קדימה, אבל הגוף שלה החליט לשחות קצת הצידה, עד שנגעה במצוף ואמרה, “שלום, אני דג מבולבל!” בסוף היום גילי ישבה על הדשא ושרה שיר שהמציאה על פסנתר ברווז, אף כתום ודג מבולבל. היא הבינה שהשנה החדשה לא חייבת להיות מושלמת, היא רק צריכה להיות שלה, מלאה בצחוק ובאומץ.
