ארץ הפנטזיה

לכל ילד יש סיפור. מה הסיפור שלך היום?

ארץ הפנטזיה

ארץ הפנטזיה

מאת: ליה אסרף

1

בית ספר "נועם"

היי, זאת אני:

2

היי אני אור, ואני אספר לכם את הסיפור שלי.

לפני הרבה שנים, סבתא שלי נפטרה והורישה לי שרשרת קסומה.

באמצע הלילה, מתוך השרשרת נשמע רעש מוזר ביותר.

קמתי מהמיטה, ומתוך השרשרת יצא ניצוץ קטן.

רצתי אחר הניצוץ, שהוביל אותי לעץ הגדול בחצר ביתי.

תמיד ידעתי שמשהו מוזר בעץ הזה.

בבקתה ישב מישהו, אך האוזניים שלו היו ממש מוזרות.

3

בעץ תמיד היה חור גדול באמצע,

כאילו משהו פגע בו.

פתאום משהו מוזר קרה, החור שבעץ התחיל לזהור.

ואני נשאבתי לתוכו.

בבוקר, קמתי ומצאתי את עצמי בתוך בקתה.

4

רציתי לקום וללכת אך הייתי חלשה מידי.

אז במקום, שאלתי אותו בחשש:

מי אתה? או מה אתה?

הוא הסתכל עלי ואמר: "אני שדון ואת בארץ הפנטזיה."

הייתי המומה לגלות שאני לא בחצר ביתי עדיין. זה היה ממש כמו חלום.

אבל איך אני אחזור הביתה? חשבתי לעצמי.

אבל את זה לא שאלתי. חזרתי לנוח.

5

בבקתה ישב משהו, אך האוזניים שלו היו ממש מוזרות

קמתי עוד פעם ועדיין בארץ הפנטזיה.

אבל קמתי בגלל רעש מוזר, כמו נחירות אבל נחירות ממש חזקות.

יצאתי מהבקתה בעודי חלשה.

ומה שהיה בחוץ היה לא רגיל בכלל.

היה שם דרקון שישן שנת ישרים ונחר.

זה היה לא רגיל, בשבילי לפחות.

אבל לא התרגשתי יותר מידי, כי אני בארץ הפנטזיה יש כל מה שאפשר לחלום עליו בלילה.

אחרי 5 דקות נכנסתי חזרה לבקתה.

וראיתי עוד שדונית.

5

ולצידה,

עכביש כחול קטן.

היא הייתה כחולה, אם כנפיים ושיער ארוך וכחול.

ולצידה, עכביש קטן וכחול.

היה נראה כאילו היא מחכה לי.

התקדמתי אט אט לתוך הבקתה, עד שהשדונית הבינה שאני ממש קרובה.

היא הסתובבה לכיוון שלי ושאלה: "איפה היית? חיפשתי אותך! בטח כבר ראית את החבר שלי רום."

"כן פגשתי אותו" השבתי.

והוספתי: "דרך אגב, קוראים לי אור"

7

6

והיא ענתה: "נעים מאוד להכיר, לי קוראים ים."

הרגשתי יותר טוב מאתמול, הרבה יותר טוב.

שאלתי: "את יודעת איך אוכל לחזור הביתה?"

היא ענתה: "כרגע לא, אבל אנסה למצוא דרך להחזיר אותך הביתה"

קמתי לבוקר מרענן,

יצאתי מהמיטה ורצתי החוצה כדי לחפש את ים.

ובלי ששמתי לב, גם ים כנראה חיפשה אותי.

ושנינו נתקענו זו בזו.

התחלתי לצחוק, וגם ים צחקה.

ואמרה: "יש לי בשורה מרגשת!"

השבתי: "נו, מה הבשורה?"

9

היא ענתה לי במילים האלה: "אני יודעת איך להחזיר אותך הביתה"

הייתי המומה ושאלתי: "איך?"

7

"יש לי חברה, קוראים לה זוהר. היא אחת שעוסקת במפות ודברים עתיקים. אני בטוחה שהיא תוכל למצוא דרך לעזור לך לחזור הביתה."

השיבה לי.

נמנ

"אז למה אנחנו מחכות בדיוק? בואי נצא"

ויצאנו לדרך.

בדרך פגשנו את רום.

ואמרנו לו שיצטרף אלינו, והוא הסכים.

הלכנו כולנו לזוהר.

וכשהגענו, לא יכולתי שלא להסתכל על כמות המפות הבלתי מוסברת שיש לזוהר.

זוהר היתה בצבעי אש עם כנף אחת אדומה והשניה, צהובה.

8

זוהר התקרבה אלי, כנראה כדי לבחון אותי מקרוב.

ואחרי שעזבה אותי, שאלתי אותה אם היא יודעת למה באתי.

והיא ענתה: "כן, ים סיפרה לי."

והוסיפה: "הכנתי את המפה כבר מאתמול, אני מקווה שיש לכם אנרגיות.

זוהר הציעה שנישאר ללילה ובבוקר נצא למסע.

כבר היה ערב,

כולם הסכימו ונשארנו לישון שם

9

בבוקר, ים העירה אותי.

קמתי בבהלה, ותוך שעה כבר יצאנו.

הבאנו אוכל, שקי שניה וכמובן, העכביש הקטן של ים.

13

הדרך הייתה לא כלכך ארוכה, אבל מלאת אתגרים.

עברנו דרך יערות קסומים ופגשנו דרקונים.

וםתאום שמתי לב למשהו מנצנץ על המפה.

שאלתי את זוהר: "מה זה?"

היא אמרה שזה חפץ קסום שצריך למצוא אותה כדי שאוכל לחזור הביתה.

והוסיפה: "זה יכול להיות כל חפץ אפילו נעל."

14

התקדמנו ביער הגדול, כדי שנמצא את החפץ.

כבר התחיל להחשיך, עד שלא ראינו כלום.

מזל שלזוהר יש אש בכל מצב.

היא הדליקה מדורה קטנה.

וכל אחד לקח את שק השינה שלו ונרדם.

באמצע הלילה, התעוררתי. לפתע בין השיחים ראיתי משהו מנצנץ. רצתי לכיוונו כי חשבתי שמדובר בחפץ הקסום. אותו הדבר הפסיק לנצנץ ונפל ארצה. לקחתי אותו והערתי את כולם.

כולם התעוררו בבהלה, אך שמחו לגלות שהחפץ בידנו

ועוד משהו קטן, החפץ באמת היה נעל.

זוהר אמרה שצריך לשים את הנעל ליד המפה כדי שנוכל להמשיך.

עשינו זאת והמשכנו.

15

מאז כבר לא היו אתגרים, היה קל מאוד בהמשך.

עד שהגענו לגשר דק במיוחד, שאחריו נמצא השער.

17

והינה עוד משהו שלא ידעתם עלי:

יש לי פחד גבהים.

הגשר הזה היה הדבר הכי מפחיד שקרה לי בחיים.

אבל יותר מכל, רציתי לחזור הביתה.

זה היה אתגר ממש גדול,

הרגשתי לא טוב בנוגע לגשר הזה, כאילו בצעד הראשון שלי עליו הוא ישבר

רום ניסה להרגיע אותי, ואמר שאם אפול הוא יתפוס אותי.

ולמרבה המזל הצליח.

עברנו את הגשר בלי שישבר, בזהירות.

לאט לאט התחלתי לראות את השער.

התקדמתי, עד שהגעתי.

חיכיתי לכל האחרים שיגיעו.

זוהר ממש התרגשה לראות את השער, כך גם כולם.

12

כולם הגיעו, ואז זוהר אמרה: "יש מקום מיוחד לחפץ צריך להניח אותו שם."

19

לפתע עיני ראו קופסא קטנה, זוהרת.

קראתי לזוהר והצבעתי על אותה קופסא זוהרת.

זוהר משכה אותי לכיוון הקופסא. כשהגענו, הייתי כלכך שמחה שאחזור הביתה, אך גם מאוכזבת כי לא רציתי להיפרד מכולם אחרי כל מה שעברנו ביחד.

בכל זאת, לא יכולתי להישאר. אמא בטח דואגת לי.

באומץ רב הכנסתי את הנעל לקופסא.

ופתאום,

השער התחיל לזהור בצבעי הקשת.

עוד לא נכנסתי, רציתי להיפרד.

20

14

ראשון, נפרדתי מרום. שמצא אותי וטיפל בי.

שניה, מים.

שעזרה לי לחזור הביתה.

ושלישית, מזוהר. שמצאה מפה והדריכה אותנו בדרך לשער.

"תודה לכולכם."

אמרתי.

ונכנסתי לשער הצבעוני.

כשנכנסתי, כל הצבעים התערבבו.

התחילה לי סחרחורת נוראית.

הרגשתי שהגוף שלי הוא סליים נוזלי ביותר.

22

ומרוב כאב ראש וסחרחורת נרדמתי.

15

התעוררתי, אבל לא בארץ הפנטזיה.

אלה בביתי, במיטה שלי.

וחשבתי, אולי זה היה רק חלום.

אבל עד היום לא שכחתי את ארץ הפנטזיה, אפילו לא לרגע.

הסוף

תודה לכל מי שעזר לי לכתוב את היומן הזה. ממני, אור

תודות

לאימי שעזרה לי ותמכה בי.

למורה חדווה שהדריכה אותנו במהלך המסע הזה.

ולמירי שוורץ שלימדה אותנו לכתוב סיפור נכון.

ובקיצור, תודה.

ממני, ליה אסרף

ארץ הפנטזיה הוא ספר מרתק המספר על ילדה ששמה אור שמקבלת בירושה שרשרת מיסתורית המובילה אותה לארץ הפנטזיה