HE146–8תצוגה מקדימה של הסיפור
ארי והכוחות שבלב
ארי ידע שיש לו כוחות סודיים. לא כאלה שעושים רעש, אלא כאלה שמנצנצים בפנים: מוח חכם, לב גדול, עיני חבר, אומץ וכוח הבחירה.
פעם אמא סיפרה שבַּעבודה היא לפעמים אוכלת לבד, כי החברות עסוקות. ארי מיד אמר: אמא, אני אבוא לאכול איתך, שלא תהיי עצובה, והלב שלה התחמם.
בלילה שלפני אחד בספטמבר, ארי ארז תיק דמיוני. הוא שם בו סקרנות, חיבוק, מבט טוב, נשימה עמוקה, ואת משפט הקסם: הידיים שלי מחבקות ומשחקות. הפה שלי מדבר. וכשהרגש גדול – אני עוצר, נושם ובוחר.
בבוקר לני הלכה להרפתקה שלה, וארי הלך לגן אירוס עם הגננת דורית. הם כבר לא היו באותו גן, אבל נשארו תאומים, אחים, וחלק אחד מהלב של השני. בגן הכול היה חדש: הקוביות, החצר, הילדים והריח של הצבעים. ארי שאל את עידו אם ירצה לשחק, ועידו אמר שעכשיו הוא בונה לבד. לארי היה רגע קטן וכבד בלב. אז הוא עצר, נשם ובחר: ללכת לדורית, לבחור פאזל, ולנסות שוב אחר כך. בסוף היום הוא סיפר לאמא ולאבא על הכוחות שעבדו. אבא חיבק אותו ואמא אמרה שהם גאים בו תמיד, גם כשהוא טועה, לומד ומנסה שוב. ארי חייך. הוא לא צריך להיות מושלם כדי להיות אהוב, ולא צריך לעשות שום דבר כדי להיות ראוי לאהבה. אוהבים אותו פשוט כי הוא ארי, וההרפתקה שלו רק מתחילה.
