HE27–9תצוגה מקדימה של הסיפור
אריאל כהן
אריאל כהן היה ילד קצת יוצא דופן. הוא גר בכפר קטן ליד שדה רחב ששמו כמותו - אריאל כהן. השדה היה מקום קסום, מלא בפרחים צבעוניים ובעלי חיים מכל סוג.
אריאל היה ילד עם שיער כחול בוהק. לעתים קרובות הוא הרגיש שונה מכל האחרים בכיתה, ותמיד חלם להשתלב ולהיות כמו כולם. אבל חבריו לכיתה היו פחות סובלניים להופעתו המיוחדת.
לאריאל לא היו הרבה חברים, אבל היה לו חבר אחד מאוד מיוחד. זה היה קוף שובב בשם מיקה, שתמיד ידע איך להעלות חיוך על פניו של אריאל גם בימים הקשים ביותר.
באותם ימים, היה אריאל הולך לשדה האריאל כהן בכל יום אחרי הלימודים. הוא ומיקה היו מבלים יחד, מטפסים על עצים, קופצים בין הענפים ומתגלגלים בדשא הירוק.
יום אחד, כשהשמש התחילה לשקוע, אריאל ישב על סלע גדול והביט בשמים. מיקה התיישב לידו, ושניהם הסתכלו על הכוכבים שהתחילו לנצוץ.
מיקה נד למצבו וענה, "השמחה מגיעה מבפנים, אריאל. אתה מיוחד בדיוק איך שאתה. אל תיתן לאף אחד להרגיש אחרת."
כשאריאל חזר לכפר, הוא החל להיות יותר פתוח. לאט לאט, חבריו לכיתה התחילו לראות בו את מי שהוא באמת - ילד עם לב טוב ותשוקה לחיים.
הקשר בין אריאל ומיקה היה חזק יותר מאי פעם, ושניהם היו חברים שלא נפרדים.
אריאל כהן הבין שאין צורך להשתנות כדי להתאים, אלא ללמוד לחבק את השונה שבו.
